במקרה שבו הורה אינו מקיים את זמני השהייה שלו עם הילדים, יכול ההורה האחר לנקוט בכמה צעדים משפטיים העומדים לרשותו:

האחד, תביעה להחזר הוצאות כספיות.

השני, תביעה להגדלת מזונות.

השלישי, תביעה לפי ביזיון בית משפט, שנועדה להטיל קנס כספי בשל אי קיום הסדרי הראייה.

הרביעי, במקרים קיצוניים יותר, ניתן לבקש שינוי זמני שהות ואף שינוי משמורת.

לא בכל מקרה של הפרת זמני שהות, תגרור אחריה ההפרה הגדלת מזונות, יחד עם זאת, קיימים מקרים בפסיקה שבהם הפרת הסדרי הראייה

הביאה להגדלת מזונות או להחזר הוצאות כספיות או להטלת קנס כספי בגין כל הפרה.

מאמר זה יעסוק במקרה בו הפרת הסדרי הראייה גררה אחריה הגדלת מזונות.

במקרה שהגיע לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה באוגוסט 2016 תמ"ש 29910-10-13 תבעה אימא הגדלת מזונות בגין אי קיום זמני השהות שנקבעו בהסכם הגירושין, בין הנתבע/האב לקטינים, ניתוק הקשר עמם והנזק הכלכלי אשר נגרם לאם עקב כך.

בהסכם הגירושין התחייב האב לשאת במזונות שלושת ילדיהם בסך של 2,700 ₪, ויתר על זכויותיו בדירת המגורים והתחייב לזמני שהות של פעמיים בשבוע וכל סופ"ש שני.

הנתבע הפר את תנאי ההסכם שעה שניתק כל קשר בינו לבין הקטינים.

הפרת הסדרי הראייה ואי ראייתם של הילדים מגדילה את הוצאותיה של האם בגינם היא מבקשת הגדלת מזונות.

האם חישבה כך שעלות כל יום שהאב לא מגיע עומדת ע"ס של 90 ₪ ולכן בעבור 4 ימים בגין סופי שבוע על הנתבע לשלם לה סך נוסף של 360 ₪ לחודש ובגין שעות הביקור (בימים ב' ו-ד' 24 שעות בחודש) 90 ₪ נוספים.

כמו"כ האם חישבה את ימי החג בשנה שהאב אמור לארח את הקטינים במחיצתו ואינו מארח ועל כן גם בגין כך מגיע לה הגדלת המזונות.

האם התחייבה בהסכם לדאוג ולהבטיח כי ייפגש עם הקטינים ולא להעמיד מכשולים. הקשר של הנתבע עם ילדיו התערער ונותק בשל הפרת ההסכם ע"י האם שעשתה כל שלאל ידה להערים קשיים על קשר זה, תוך הסתת ילדיה נגד הנתבע.

האם מדובר בתביעה עצמאית של הקטינים, שהרי אז דנים במזונות הקטינים מחדש מלכתחילה, או שמא מדובר בתביעה להגדלת מזונות, שהרי אז יש להוכיח שינוי נסיבות מהותי?

זו בדרך כלל השאלה הראשונה שבית המשפט בוחן במקרים של תביעה להגדלת מזונות.

הכלל הוא כי הסכם בין הורים בדבר מזונות ילדיהם הקטינים, אינו מחייב את הקטינים ואינו חוסם את דרכם להגיש תביעה עצמאית למזונותיהם, ללא צורך בהוכחת שינוי נסיבות מהותי.

אם מזונותיהם של הקטינים נבדקו על ידי בית המשפט, כלומר אם בית המשפט בחן את צרכי הילדים בזמן שאישר את ההסכם או קודם לאישור ההסכם היו תביעות בפני בית המשפט, ונבחנו צרכי הילדים במובחן מענייני הוריהם, הרי שאין המדובר בתביעה עצמאית, אלא בתביעה להגדלת מזונות, שאז חלה עליהם החובה להוכיח שינוי נסיבות מהותי.

במקרה שהגיע לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה היה כך:

1. הייתה התדיינות משפטית לעניין מזונות קטינים בפני שופטת אחרת, ניתן פסק דין למזונות בהעדר הגנה ועל פי פסק הדין חויב האב בסך של 1420 ₪ לכל ילד.

2. במועד מאוחר יותר, הגיעו הצדדים שניהם הפעם, גם האב גם האם, עם הסכם וביקשו לאשר את ההסכם שבו נקבעו דמי מזונות ע"ס 2500 ₪ עבור שלושת הילדים. הצדדים הבהירו לבית המשפט כי הסכימו להפחית את דמי המזונות בגין ויתור האב על זכויותיו בדירת המגורים.

3. בתום דיון זה, הבהיר בית המשפט כי לא מצא שהוראות ההסכם שנערך תואמות את טובת הקטינים וראוי לעשות חשיבה מחודשת בעניין שיעור דמי המזונות והצדדים הופנו ליחידת הסיוע שתסייע להם בתיקון ההסכם.

4. לאחר יחידת הסיוע, הגיעו הצדדים לדיון נוסף לאישור הסכם שם נקבעו דמי המזונות בסך של 2,700 ₪ לחודש וויתור הנתבע על זכויותיו בדירת המשפחה נעשה לטובת האם "כנגד איזון דמי מדור הקטינים". רק אז אושר ההסכם ע"י בית המשפט.

נוכח השתלשלות הליכים זו, הרי שקבע בית המשפט כי סוגיית מזונות הקטינים נבחנה על ידי בית המשפט ועל כן אין המדובר בתביעה עצמאית למזונות אלא בתביעה להגדלת מזונות.

נוכח סיווגה של התביעה כתביעה להגדלת מזונות, על מי שמבקש לשנות את החיובים שנקבעו בפסק הדין, מוטל הנטל להוכיח כי ארע שינוי נסיבות מהותי במצב השורר בעת הגשת התביעה, לעומת הנסיבות שהיו כאשר ניתן פסק הדין למזונות.

במסגרת התביעה הוזמן תסקיר סעד, במסגרת תסקיר הסעד התגלה כי אכן האב מצוי בנתק מילדיו מזה שנה!

בחקירתו של האב בבית המשפט עלה למעלה מכל ספק כי הנתק נוצר על ידי האב, ולא על ידי הסתה של האימא כנגדו, האב נישא מחדש, יש לו 2 ילדים נוספים, עובד שעות מרובות והשיב כי הוא עובד שעות מרובות אם כך, הכיצד יכול לפגוש את הילדים פעמיים בשבוע?!

לאחר שלב ההוכחות, ביקש האב בסיכומיו לקבוע כי הזכות לראות את הילדים בזמני שהות זכות היא ולא חובה! כי האב "רשאי" לראות את ילדיו ולא חייב לראות את ילדיו.

בתי המשפט נוהגים לראות את הסדרי הראייה כחובה של הורה, חובה מוסרית ומשפטית כאחת ולא בגדר זכות. הראייה הזו כחובה על הורה ולא כזכות הינה כחלק מהגשמת טובתם של קטינים ויכולתם להתפתח באופן תקין.

"יחסים עם הורים הם בעלי חשיבות רבה בהתפתחות הרגשית, אישית וקוגניטיבית, וקיים תיעוד ספרותי רב. הממצאים מראים שילדים שנמנעים מהם יחסים משמעותיים עם אחד מהוריהם נמצאים בסיכון פסיכולוגי רב יותר.

ילדים יכולים להשיג את הפוטנציאל הפסיכולוגי כאשר הם מסוגלים לפתח ולשמר יחסים משמעותיים עם שני ההורים, בין אם הם חיים יחד ובין אם לא".

ובמקרה שלנו, שהגיע לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה קובע בית משפט כי האב אינו יכול לבטל את חלוקת זמני השהות ולהתייחס אליה כאל זכות בלתי מחייבת. משנקבעה בהסכם חלוקת זמני שהות ברי כי כוונת הצדדים הייתה לקיים אותה.

בית המשפט הוסיף וקבע כי השינוי בהסדרי הראייה, כלומר העדר קיום של הסדרי הראייה מצד האב מהווה שינוי נסיבות מהותי, המצדיק הגדלת מזונות!

למעשה אי קיום זמני שהות מצד האב, מטילים על האב למלא את מקומו של האב;

אם זה זמן נוסף שהיא מקדישה לטיפול בילדים בו בזמן שאמורים היו להיות עם האב;

אם זה הנטל הכספי המתלווה על הזמן הנוסף שהאם עם הילדים;

אם זה העובדה כי היא מתפקדת כאם במשרה מלאה ולכן לא נותר בידה זמן פנוי לצרכיה האישיים או לעבודה נוספת.

בית המשפט מוסיף וקובע כי לא ניתן לומר שהנתק בין האב לילדיו הינו בגדר נסיבה צפויה, שהצדדים הביאו בחשבון עת חתמו על ההסכם וגם בגין כך מדובר בשינוי נסיבות מהותי, המצדיק הגדלת מזונות!