לשם עריכת חלוקת רכוש שוויונית בין בני הזוג, יש להעריך ולשום את שווי נכסיהם המשותפים. נכסים אלו כוללים נכסים מוחשיים, שקל יחסית לאמוד את שווים, כגון נכסי מקרקעין וכלי רכב. יחד עם זאת, קיימים גם נכסים שקשה הרבה יותר להעריך את שווים, הואיל והמדובר בנכסים ערטילאיים לכאורה.

בין היתר כאמור, כוללים נכסים אלו גם נכסי קריירה ומוניטין.

במסגרת הליך בע"מ 4623/04 פלוני נ' פלונית הגדיר בית המשפט העליון את המונח נכסי קריירה בצורה מעניינת וחשובה:

"מהם "נכסי הקריירה"? מבלי להציב רשימה סגורה, נבהיר כי עוסקים אנו בכושרו של האדם להשתכר, קרי: בשיפור הכושר להשתכר במהלך הנישואין.

כושר זה מורכב על דרך הכלל, פרט לכישוריו של האדם, גם מיסודות נוספים ובעיקר השכלה, ניסיון ומוניטין שנרכשו לאורך תקופת הקשר הזוגי. ברי כי אלה קשורים זה לזה ועשויה להיות ביניהם חפיפה – כך למשל, המוניטין שאדם רוכש, השכלתו וניסיונו, אינם בהכרח מרכיבים נפרדים".

כלומר, המונח נכסי קריירה מתייחס לנכסים שבן הזוג צבר לעצמו במסגרת הקריירה שהוא ניהל במהלך תקופת הנישואין, ואשר קובעים את רמת כושר השתכרותו ושיפורה.

נכסים אלו כוללים מוניטין אישי, מוניטין עסקי, תואר אקדמי, רישיון מקצועי, דרגה מקצועית ועוד.

המוניטין האישי מתייחס למוניטין של בן הזוג עצמו. מוניטין זה נבנה על בסיס תכונותיו, כישוריו ואישיותו של בן הזוג, ולרבות מכלול הידע, נסיונו, מומחיותו, השכלתו, הישגיו המקצועיים ועוד – כאשר כל אלה מהווים כח משיכה אישי ללקוחותיו.

המוניטין העסקי מתייחס למוניטין של העסק של בן הזוג. מוניטין זה נבנה על בסיס תכונות ומאפייני העסק, ולרבות איכות המוצרים ו/או השירות שניתנים במסגרתו, שנות הוותק שלו ועוד – כאשר כל אלה מהווים את כח המשיכה של העסק כלפי לקוחותיו.

באופן עקרוני, גישת הפסיקה בארץ כיום הנה כי נכסי קריירה של אחד מבני הזוג, יכולים להכלל במסגרת הרכוש המשותף של שני בני הזוג יחדיו, ועל כן יש לחלק גם נכסים אלו באופן שיוויוני ביניהם במסגרת הליך גירושין.

במסגרת הליך ע"א 663/87 נתן נ' גרינר, קבע בית המשפט העליון לראשונה כי ניתן לכלול מוניטין עסקי במסגרת הרכוש המשותף המיועד לחלוקה בין בני הזוג. בית המשפט קבע כי מוניטין עסקי הנלווה לעסק הינו בגדר זכות קניינית ככל זכות אחרת, ועל כן ניתן להחיל גם עליו את הלכת השיתוף.

במסגרת הליך בע"מ 4623/04 פלוני נ' פלונית, הרחיב בית המשפט העליון קביעה זו, וקבע כי גם נכסי מוניטין אישי יכולים להיכלל בנסיבות מסויימות במסגרת הרכוש המשותף המיועד לחלוקה בין בני הזוג.

קביעה זו רלוונטית במיוחד במצבים בהם בני הזוג נישאים כשהם צעירים וחסרי השכלה. במהלך השנים, אחד מבני הזוג, בד"כ הבעל, לומד ורוכש השכלה, בעוד בת הזוג תומכת בו, ומטפלת באחזקת הבית, ובגידול הילדים.

כתוצאה מכך, הבעל הולך ומתקדם במהלך שנות הנישואין, ורוכש נכסי קריירה שונים, לרבות מוניטין אישי ומוניטין עסקי, בעוד האשה מקדישה את כל כולה למענו ולמען רווחת המשפחה, תוך שהיא מקריבה למעשה את שאיפותיה ללימודים, רכישת מקצוע ולקריירה שלה, במידה והיו לה כאלה.

כך תיאר בית המשפט העליון סיטואציה זו במסגרת הליך בע"מ 4623/04 הנ"ל:

"התפתחותו המקצועית של האדם מהווה פרק מרכזי בסיפור חייו … . תכופות, שלובה ההתפתחות המקצועית של כל אחד מבני-זוג בזו של האחר, עד כדי שהשתיים מספרות יחד סיפור אחד. "בנייתן המשותפת של קריירות היא לרוב אחד המיזמים החשובים ביותר בנישואים, ויכולת ההשתכרות המוגברת היא הנכס המשמעותי היחיד, או למצער המשמעותי ביותר, מן הבחינה הכלכלית בנישואים רבים…" בני זוג עשויים לוותר על השכלה או על משרה, לעבוד או ללמוד שעות מעטות יותר, להקריב פוטנציאל לקידום ואף לוותר לחלוטין על קריירה, כל זאת כדי שיוכל בן הזוג האחר להתפתח בעצמו, למען טובתו-שלו, למען טובתו של הקשר הזוגי ולמען טובתה של המשפחה.

לעיתים, נוטל על עצמו אחד מבני הזוג את עיקר עבודות הבית והטיפול בילדים (זה יכונה להלן: בן הזוג הביתי), בעוד שבן הזוג האחר יוצא לעבודה מחוץ לבית לשם פרנסת המשפחה (וזה יכונה להלן: בן הזוג החיצוני). אכן, חלוקה זו, היא עצמה, עשויה לשקף הטיה מגדרית, ובמשפחות רבות תורמים שני בני הזוג את חלקם הן בעבודות הבית ובגידול הילדים, הן בפרנסה, תוך שכל אחד מהם מפיק את הסיפוק ונושא במאמץ הכרוכים בשני מרחבים מרכזיים אלה בחייו של אדם".

אולם, מטבע הדברים, במידה ובני הזוג הללו נקלעים חלילה להליכי גירושין, פערי ההשתכרות המשמעותיים בין בני הזוג מובילים למעשה לאי שיוויון כלכלי קיצוני ביניהם.

במסגרת הליך בע"מ 4623/04 הנ"ל, הכיר בית המשפט העליון בעוול שנגרם לאשה כתוצאה מכך. בהתאם לכך נקבעה ההלכה לפיה גם נכסי קריירה אישיים עשויים להיות ברי חלוקה ואיזון במסגרת חלוקת הרכוש המשותף בין בני הזוג, במידה ובן הזוג העניק לבן הזוג השני תמיכה ועזרה לצורך השגת נכסים אלו ושיפור כושר השתכרותו.

בית המשפט העליון ביסס הלכה זו, בין היתר, גם על עקרון השיוויון:

"החלת הלכת השיתוף על כושר השתכרות מוגבר ראויה גם בראי עקרון השוויון. "אי-הכללתה של יכולת ההשתכרות המוגברת של בן-הזוג שההון האנושי שלו פותח בתקופת הנישואים מהווה ניצול של בן-הזוג האחר, שכן במצב זה הסכמתו ליטול על עצמו נטלים עודפים עולה כדי הקרבה עצמית. ברוב המקרים, בן-זוג זה הוא אישה (במיוחד כאשר עסקינן בנישואי עקרת-בית), ועל-כן אי-הכללת הרכיב של יכולת ההשתכרות מביאה לידי מיסודו של היעדר השוויון המגדרי".

יחד עם זאת, במידה ובין בני הזוג קיימים פערים קטנים לגבי כושר השתכרותם, או במקרה ובן הזוג רכש את נכסי הקריירה שלו ללא קבלת עזרה ותמיכה מבן הזוג השני, אזי נכסי הקריירה הללו לא יכללו במסגרת הרכוש המשותף המיועד לחלוקה בין בני הזוג. כך נקבע ע"י בית המשפט העליון במסגרת בע"מ 3664/07 פלוני נ' פלונית.

כלומר, הצורך להיזקק לחלוקה של נכסי הקריירה יתעורר בעיקר במקרים מובהקים שבהם נוצר פער ממשי וברור בין בני הזוג מבחינת כושר ההשתכרות שלהם, אשר נובע מכך שאחד מבני הזוג נטל על עצמו ויתור משמעותי מבחינת ההתפתחות המקצועית והתמקד במרחב הביתי, ובכך אפשר לבן הזוג האחר להשיא את כושר השתכרותו.

במסגרת הליך תמ"ש (ת"א) 52231/09 מ.ב. נ' ע.ב. נקבע כי הכללת נכסי הקריירה ברכוש המשותף המיועד לחלוקה תיעשה בכפוף לתנאים הבאים:

• כאשר ישנם בן זוג ביתי ובן זוג קרייריסטי, באופן לפיו בן הזוג הביתי הוא שאפשר לבן הזוג האחר לפתח את הקריירה שלו
• קיים פער דרמטי בכושר ההשתכרות של בני הזוג
• נישואים לאורך זמן

עוד קבע בית המשפט העליון במסגרת בע"מ 4623/04 כי חלוקת נכסי הקריירה במסגרת הלכת השיתוף דומה לזו הגלומה בהסדר איזון המשאבים.

לשם כך יש לבחון את הפער שנוצר בין בני הזוג עקב הנישואין, ולאזן אותו בכסף או בשווה כסף. יחד עם זאת, יש לשים לב כי מדובר אך ורק בפער שנוצר במהלך הנישואין, ובזכות הנישואין. לפיכך יש לגרוע מן הפער הזה את התרומה לכושר ההשתכרות שבאה מכישרון אישי וכן את זו שנוצרה קודם לתחילת הקשר הזוגי או לאחר שפורק.

איזון הפער בין הצדדים יכול להתבצע באמצעות תשלומים כספיים עיתיים, או באמצעות תשלום אחד גדול וחד פעמי. לשם אומדן המוניטין דרושה בדרך כלל חוות דעת מקצועית של אקטואר אשר מתמחה בהערכת נכסי קריירה ומוניטין.

מבחינת שיטת חישוב המוניטין, יש להבדיל בין אומדן מוניטין אישי לאומדן מוניטין עסקי.

לגבי מוניטין עסקי, קבע בית המשפט העליון במסגרת ע"א 7493/98 שלמה שרון נ. פקיד השומה, כי שווי המוניטין העסקי נקבע על פי שווי היוון הרווחים העתידיים שיופקו מהעסק.

כפועל יוצא מכך, אימץ בית המשפט העליון אימץ את השיטה השיורית להערכת ערך המוניטין של עסק כעסק חי, וזאת במקום בו נמכר כל העסק. לפי שיטה זו ערכו של המוניטין שווה להפרש בין התמורה המתקבלת לבין ערך השוק של כל הנכסים האחרים הנמכרים במסגרת העסק. השארית תחשב כמוניטין הכוללת בחובה את ערכו של עסק חי.

לעומת זאת, לגבי מוניטין אישי, לא נקבע בפסיקה נוסחה ברורה לצורך חישוב מוניטין זה. תחת זאת קיימת רשימה לא סגורה של קריטריונים שונים, המשתנים ממקרה למקרה.

בין היתר המדובר ברשימת הקריטריונים הבאים:

1. גילם של בני הזוג

2. מספר שנות הנישואין

3. היקף נכסי הרכוש המשותף

4. היקף נכסי הרכוש הפרטי, שאיננו נכלל במסגרת האיזון

5. רמת השתכרות של כל אחד מבני הזוג

6. השקעת בן הזוג בנכסי הקריירה שלו, ותרומת בן הזוג השני לכך

7. כשרון טבעי מולד של בן הזוג בעל נכסי הקריירה

8. מצבה הנוכחי של הקריירה של בן הזוג, ומספר שנות העבודה שנותרו לו בפועל

9. מצבם הבריאותי של בני הזוג

מדובר כאמור ברשימה פתוחה, אשר תוכנה משתנה ומתעדכן ממקרה למקרה, בהתאם לנסיבותיו הספציפיות.