בינואר 2016 ניתן פסק דין של בית המשפט העליון המשנה את "כללי המשחק" בדיני הירושה והצוואות בכל הקשור למוטבים בפוליסת הביטוח, לפחות כפי שהכרנו עד היום.
פסק דינו של בית המשפט העליון קובע בצורה ברורה כי צוואה גוברת על קביעת מוטבים בפוליסת הביטוח. כדי להבין מדוע זו מהפכה של ממש ואת החשיבות שזה, כדאי להבין את המצב המשפטי אשר שרר והיה מקובל עד לאותו פסק דין אחרון של בית המשפט העליון.
המצב המשפטי כפי שהיה עד לפסק הדין של העליון
סעיף 147 לחוק הירושה, הוא הקובע את מעמדם המשפטי של כספים המנוהלים בחברת הביטוח.
"סכומים שיש לשלם עקב מותו של אדם על פי חוזה ביטוח, על פי חברות בקופת קצבה או בקופת תגמולים או על פי עילה דומה, אינם בכלל העיזבון, זולת אם הותנה שהם מגיעים לעיזבון".
הסעיף קובע כלל וחריג לצידו.
הכלל: כספים שבחברת הביטוח אינם בכלל העיזבון, כלומר הם אינם מתחלקים על פי דיני הירושה אלא משולמים לפי ההוראה שנתן העמית עוד בחייו, לקופה, במסמך ההצטרפות לקופה או בכל עת אחרת ובלבד שקבע מי הם המוטבים בקופה שיזכו בכספים אשר נצברו בקופה במהלך חייו.
החריג: מופיע בסוף הסעיף – "זולת אם הותנה שהם מגיעים לעיזבון"
כלומר העמית יכול להתנות שהכספים המנוהלים בחברת הביטוח מגיעים לעיזבון וכך למעשה אומר העמית לחברת הביטוח, כי על חברת הביטוח למסור את כל כספיו הצבורים בקופה, עם מותו, לידי העיזבון.
איך מכלילים את כספי הביטוח בעיזבון? מה על העמית לעשות?
לשם כך, אנחנו פונים לחוק החוזים, בפרק העוסק בעשיית חוזה לטובת צד שלישי. סעיף 36 (ב) לחוק החוזים קובע לענייננו כדלקמן:
"בחיוב שיש לקיימו עקב מותו של אדם – על פי חוזה ביטוח, על פי חברות בקופת קצבה או בקופת תגמולים או על פי עילה דומה – רשאי הנושה, בהודעה לחייב או בצוואה שהודעה עליה ניתנה לחייב, לבטל את זכותו של המוטב או להעמיד במקומו מוטב אחר, אף אחרי שנודע למוטב על זכותו"
אנחנו למדים מהסעיף כי עמית יכול לבטל מוטב או לשנות את המוטב בהודעה לחברת הביטוח או בצוואה.
כלומר הצוואה נכללת במסגרת החריג הנ"ל, אלא שהפסיקה קבעה כי על העמית, ככל שמבטל או משנה את שמות המוטבים באמצעות צוואה עליו לעשות כן טרם מותו וכך גם ההודעה על צוואה ושינוי המוטבים בה צריך לבוא לידיעת חברת הביטוח טרם מותו של העמית.
כלומר הפסיקה עד היום קבעה כי לא די בצוואה המשנה את שמות המוטבים. יש צורך להביא את דבר הצוואה ושינוי המוטבים לידי חברת הביטוח – והכול טרם מותו של העמית.
ראו למשל בעניין זה פסק דין אחר של העליון (הקודם לפסק הדין המהפכני) אשר היה מיושם בבתי המשפט לענייני משפחה : שם מדובר היה על אב אשר שלושה שבועות לפני מותו שינה את צוואתו וציווה את כל רכושו לבנו, לרבות קופת גמל וביטוחים שנקבעו להם מוטבים אחרים, ואף קבע בצוואתו כי הוא מבטל כל צוואה קודמת שניתנה בעבר.
הבן טען כי יש לקיים את הצוואה כלשונה בהסתמכו על סעיף 147 לחוק, מנגד טענה הבת, כי בהתאם לתקנון חברת הביטוח, שינוי זהות המוטבים בפוליסה צריך להיעשות בהוראה ברורה בכתב לחברת הביטוח או בהודעה על הצוואה. הואיל ולא נמסרה הודעה לחברת הביטוח לפני פטירתו, הרי שהיא עדיין נחשבת למוטבת בפוליסה ולפיכך זכאית למחצית מכספי הפוליסה.
בית המשפט דחה את תביעת הבן וקבע, כי צוואה שנכתבה לאחר מועד ההתקשרות בין המבוטח לחברת הביטוח, או שהמצווה משנה צוואה קודמת, ההודעה על כך לחברת הביטוח צריכה להימסר לפני קרות האירוע המזכה, דהיינו בטרם מותו של המבוטח.
ומה שינה פסק הדין המהפכני של העליון מינואר השנה?? אשר דן במתח הזה שבין צוואה לקביעת מוטבים בפוליסת הביטוח ובשאלה מי גובר על מי?!
המדובר על מנוח אשר נפטר בשנת 2012. בצוואתו הוא מוריש חלק מכספו לבנו מנישואיו הראשונים והיתר ציווה המנוח לאשתו השנייה ולשתי בנותיו מנישואיו הנוכחיים, וכך ציווה להן בסעיף 2ב' לצוואה:
"כל יתרת רכושי במיטלטלין, כספים, פקדונות וחסכונות בבנקים, הן במטבע ישראלי והן במטבע זר, ניירות ערך, אגרות חוב, חובות שחייבים לי הן בע"פ והן בשטר, זכויות וכל רכוש אחר שיהיה לי שעה אחת קודם פטירתי."
אשתו השנייה ביקשה במסגרת תביעה לסעד הצהרתי – להכליל את כספי פוליסת ביטוח החיים של המנוח בגדרי הצוואה
האם הוראות הצוואה חלות גם על כספי פוליסת ביטוח החיים, במובן זה שהצוואה ביקשה לשנות את המוטב בהן?
בית המשפט לענייני משפחה קבע כי נוסח הצוואה ברור וכל שעליו להכריע הוא בשאלה הפרשנית, האם כספי הביטוח נכללים במונחים "זכויותי" ו-"רכושי" שבצוואה.
בית המשפט קבע כי הגם שהמנוח לא פירש את הכספים הללו בצוואתו, ברי כי אומד דעתו היה גם בהתייחס לכספי הביטוח, לנוכח הסיפא של סעיף 2ב' לצוואה ולנוכח עדויות בני משפחתו. בתוך כך התייחס בית המשפט לתצהירו של עורך הצוואה, אשר העיד על שיקולי המנוח ולבטיו בעריכת הצוואה, ובכלל זה רצון המנוח לכלול את כספי הביטוח – שהיוו עיקר רכושו – כחלק מעזבונו.
בית המשפט לענייני משפחה המשיך ודן בשאלה האם עדכון המבטחת על שינוי המוטב צריך היה להיעשות קודם פטירת המצווה. בית המשפט נדרש להוראות הפוליסה, אשר לפיה יכול השינוי שייעשה "בכל עת", ובלבד שיחייב את החברה לאחר שקיבלה על כך הוראה מחייבת בכתב. בהמשך ציין כי מסקנתו של בית המשפט מתחזקת לאור סעיפים 4ד' ו-8ג' לתקנון פוליסות הביטוח, המכירים במנגנון של שינוי מוטב באמצעות צוואה שאושרה על ידי בית המשפט. על יסוד כל אלה, קבע בית המשפט כי המשיבה היא הזוכה בכספי הביטוח.
עוד התייחס בית המשפט להיגיון הכלכלי שעמד בבסיס שיקולי המנוח בעריכת הצוואה, והוא רצון המנוח לדאוג כלכלית לשלושת ילדיו ולאלמנתו. משכך, ובהינתן סך עזבונו של המנוח אל מול הסכום שהוחרג לטובת הבן מהנישואים הראשונים, קבע בית המשפט כי אך סביר שכספי הביטוח נועדו לאשתו השנייה ובנותיו של המנוח. לנוכח האמור, נקבע כי ההתניה הנדרשת בחוק לצורך הכללת כספי הביטוח ושינוי המוטב בהם באמצעות צוואה – התקיימה במקרה דנא.
על החלטה זו ערער המבקש לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור של הבן ומכאן זה הגיע לבית המשפט העליון. גם בית המשפט העליון, באופן שונה ממה שהיינו רגילים לראות עד עתה, דחה את תביעת הבן ומכאן המהפכה והשינוי…
בית המשפט העליון קובע כי מהוראות הצוואה עולה, כי לפיהן המנוח ביקש להותיר לאשתו השנייה ובנותיו את כלל רכושו פרט לסכום אותו העניק לבן מנישואיו הראשונים, כפי שעלה גם מעדויות מקורביו של המנוח. הכללת כספי הביטוח בגדרי הצוואה מתיישבת גם עם האותות לגילוי אומד דעתו של המנוח עליהן עמד בית המשפט לענייני משפחה בהרחבה, ובכלל זה רצונו של המנוח לדאוג לכלל ילדיו, התאומות והבן מנישואיו הראשונים, ולאשתו השנייה – כפי שעלה מעדויות מקורביו. בשים לב לסך עזבונו של המנוח, ולסכום שהוחרג מתוכו לטובת הבן מנישואיו הראשונים, אך סביר כי שאר עזבונו, לרבות כספי הביטוח, נועד לאישה ולתאומות; אחרת, עלול להיווצר מצב לפיו מרבית עזבונו יועבר אל הבן, וברי כי אין הדבר מתיישב עם תוכן סעיף 2(ב) לצוואה. קביעה זו היא פועל יוצא של הפרשנות הקונקרטית של הצוואה שלפני בית המשפט ובהתאם לכללי הפרשנות שהותוו בפסיקה.
המהפכה שפסק דין זה יוצר, מתבטאת בעובדה כי למרות שכספי הביטוח לא נכתבו כלל בצוואה, בית המשפט העליון קובע כי אכן כספי הביטוח נכללים בצוואה!!!
יתרה מכך, אנחנו עדים לכך כי די בצוואה שאושרה על ידי בית המשפט כדי לגבור על שמות המוטבים הכתובים בפוליסת הביטוח!
למעשה קובע בית המשפט העליון, כי מעתה, כל צוואה, תאיין את הוראות חוק הירושה ובכלל זה את סעיף 147 לחוק הירושה, ותגבר על רצונו של המנוח, כפי שהביע אותה בעת עריכת חוזה הביטוח!
לדברי עוה"ד לוסי מאיר, כמי שעוסקת בתחום דיני הירושה באופן בלעדי, הפסיקה של בית המשפט העליון תפשט את כל אותן סיטואציות של סתירה בין המוטבים לצוואה ולמעשה תמנע סכסוכי משפחה בגין צוואה אל מול חברת הביטוח, וזאת בכל מקרה שנכתבה צוואה;
ועל כך פסק הדין – מבורך הוא.