מקרה שהיה, כך היה: לבית המשפט לענייני משפחה הוגשה תביעה לאימוץ. מה היו הנסיבות החריגות? מה פסק בית המשפט? על כך, במאמר שלהלן, שאותו חיברנו לידיעתכן/ם ונוחיותכן/ם, הגולשות והגולשים.
נדגיש כי המאמר שלהלן הוא מאמר כללי בלבד, ואין בו כדי להוות תחליף לייעוץ משפטי ספציפי עם עורך דין דיני משפחה בעל ניסיון.
הנסיבות:
זהו תיק אמ"צ 27393–04–17. מדובר בבקשה למתן צו אימוץ של ילדה בת 20. התובעת היא ילידת מדינה זרה, חסרת דת והיא עלתה לישראל בשנת 1993 עם בעלה ז"ל ובנם המשותף. התובעת הנה תושבת ישראל ובעלת אזרחות צרפתית ישראלית.
הילדה – מבוקשת האימוץ, היא למעשה אחייניתה של התובעת וגם היא נולדה בקלדוניה החדשה. אחי התובעת שהתגורר בקלדוניה החדשה, ניהל מערכת יחסים ללא נישואין עם אם הקטינה והביא לעולם שתי בנות. הבת הבגירה נמסרה לסבתא מצד האם הביולוגית, והילדה עליה הדיון הנ"ל, נמסרה לסבתא מצד האב. בהיות הילדה בת שבעה חודשים, היא הועברה לטיפול התובעת.
בשל קשיים בגידולה ולפי התרבות השבטית בקלדוניה החדשה, לפיה כאשר הורה אינו מסוגל לגדל את ילדו, משפחה אחרת ממלאת את תפקיד ההורים, כשהילדה הייתה בת שבעה חודשים, היא הועברה בהסכמת הוריה, לגידול אצל התובעת.
בשנת 2011, הילדה הגיעה יחד עם התובעת ומשפחתה והתמקמו סופית בישראל. הילדה נכנסה לישראל ברישיון ביקור לשלושה חודשים. בפועל, משנת 2011 ועד היום, הילדה נמצאת בישראל. בין הילדה להוריה הביולוגיים אין כל קשר. לכן התבקש צו אימוץ.
מנגד, נעיר כי היועץ המשפטי לממשלה, זרועה הארוכה של מדינת ישראל בתיקי אימוץ, מתנגד לבקשת האימוץ. לטענתו, הדרך הנכונה היא לפנות לרשות האוכלוסין וההגירה בבקשה לקבלת מעמד בישראל מטעמים הומניטריים. לטענתו, יש להקפיא את הליכי האימוץ עד להסדרת מעמדה של הילדה בישראל.
דיון והחלטת בית המשפט:
לדעתו של בית המשפט, אין בסיס לטענתו של ב"כ היועמ"ש. כזכור, טענתו של היועמ"ש הייתה כי יש להקפיא את הליך האימוץ עד להסדרת מעמדה של הילדה בישראל וכן יש לפנות לרשות האוכלוסין וההגירה, בבקשה לקבלת מעמד בישראל מטעמים הומניטריים. בית המשפט מחדד כי העובדה שהילדה אינה תושבת או אזרחית מדינת ישראל, אינה מהווה מניעה לדון בהליכי האימוץ לגביה.
קביעת בית המשפט לעניין אימוץ בגיר:
לפי סעיף 25(1) לחוק האימוץ, התשכ"א–1981, עומדת לבית המשפט הסמכות לסטות מסייגים. במידה ובית המשפט יחליט שהדבר יהיה נכון לטובת המאומץ, אזי בית המשפט רשאי, בנסיבות מיוחדות ומטעמים שיציין בהחלטתו, לסטות מסייגים של גיל המאומץ. דהיינו, בית המשפט מאפשר לתת צו אימוץ לבגיר בנסיבות מיוחדות. נעיר כי הרעיון שעומד מאחורי סעיף זה, הוא קיום יחסי הורה וילד בין המאמץ למאומץ וזהו מבחן עזר שאומר שככל שהיחסים בין המאומץ למאמץ ארוכים יותר והחלו בשלב מוקדם יותר, הדבר ייחשב כ"נסיבות מיוחדות" שאכן מצדיקות אימוץ.
ומן הכלל אל הפרט – במקרה זה, התובעת ובעלה גידלו את הילדה מאז היותה תינוקת, מכיוון שהוריה לא עמדו בגידול הורי תקין. הילדה אכן רואה באחיה החורגים והוריה המאמצים, משפחה לכל דבר ועניין. הילדה (שהיא כזכור כבר בגירה) והתובעת עברו יחדיו תקופות כלכליות קשות ותקופת חולי קשה, שבה בעלה של התובעת חלה בסרטן הריאות ונפטר. מהתקופות הנ"ל ניתן ללמוד על הקשר המשפחתי ההדוק ביניהן.
בנוסף, בית המשפט קבע כי התובעת גידלה את הילדה במשך 20 שנה ולכן יש כאן "נסיבות מיוחדות" ואין ספק כי האימוץ יהיה לטובת המאומצת. בית המשפט התייחס לכך שהילדה הינה ילידת קלדוניה החדשה וקובע כי אין להתייחס אליה כילדה ממדינה זרה. אין לה כל זיקה לקלדוניה החדשה והיא גרה במדינת ישראל ומנהלת את חייה בישראל.
בית המשפט גם התייחס לשאלת הוריה הביולוגיים של מבוקשת האימוץ. בית המשפט רשם לפניו, כי אביה הביולוגי של הילדה הצטרף לתובעת ולמשפחתה לנסיעה לישראל. מישראל, המשפחה עברה לשוויץ ובשנת 2002 האב עבר לצרפת. מאז ועד היום הוא מתגורר שם. אין לילדה כל קשר עמו ואין ספק כי הוא מעולם לא מילא את חובתו כאב.
מכאן, החלטת בית המשפט הסופית הייתה כי הוא מקבל את התביעה ומעניק צו אימוץ על הילדה, להוריה.
