להתגרש מאדם שסובל מהפרעות אישיות זה סיוט.
הסיוט רק גובר אם יש לכם ילדים משותפים, במיוחד כשהם צעירים. מפחיד מאוד להתגרש במצב כזה, וזו בדיוק הסיבה שחשוב להתגרש מהם באמצעות ניהול מו"מ והסכם.
כשהצד השני סובל מאישיות בעייתית עם מאפיינים כמו נרקסיזם, פאסיב אגרסיב, נקמנות, אובססיביות ועוד – התנהגותו הופכת למענישה ויכולה לגרום סבל רב לשני הצדדים. מחקרים מלמדים שאנשים כאלה לא בהכרח חותרים להגיע להסכמות: לפעמים הם מונעים ממוטיבציות אחרות לגמרי. במקרים רבים המוטיבציות האלו גורמות להם "לשרוף את המועדון", לגלות עקשנות קיצונית, להעלות דרישות בלתי הגיונית ולפעול בצורה שמזיקה לאינטרסים שלהם.
התמודדות לא נכונה עם האישיות הבעייתית של הצד השני יכולה להוביל להתארכות המשא ומתן, לפיצוץ ולעימות משפטי שיכול להימשך שנים ארוכות.
אז מה אפשר לעשות במקרים כאלה?
איך אפשר לנהל משא ומתן אפקטיבי למרות הכול?
הצעד הראשון הוא לזהות שלצד השני יש מאפיינים אישיותיים בעייתיים. לאחר מכן צריך לאפיין את הקווים האישיותיים שלו, ולבנות את האסטרטגיה המשפטית והרגשית-פסיכולוגית שתיתן להם את מענה הטוב ביותר.
כשמלווים במשך שני עשורים זוגות שמתגרשים ומטפלים ביותר מ- 1,000 מקרים, לומדים לזהות מאפיינים אישיותיים בעייתיים, ולדעת איך לטפל במצב במקום להחמיר אותו. הנה כמה דוגמאות להפרעות אישיות – ודרכי הטיפול האפשריות.
ההפרעה הראשונה היא הפרעת אישיות נרקיסיסטית. ההתנהגות של אנשים אלו כוללת עיסוק קיצוני בעצמם, תחושה גבוהה של חשיבות עצמית וקושי לפתח אמפתיה ולהזדהות עם צרכים של אחרים. אנשים עם קווי אישיות נרקיסיסטית זקוקים לגירוי מתמיד. זו בדיוק הסיבה שצריך לנהל איתם מו"מ אינטנסיבי, גם כי הם עלולים למשוך את תהליך הגירושין כאורך הגלות וגם כי הם מונעים מיצירת עניין סביבם – באופן שיכול ליצור דרמות מיותרות ולגרום נזק להם ולכם.
ההפרעה השנייה היא הפרעת אנטי סוציאלית. ההתנהגות של אנשים אלו מאופיינת
באגרסיביות, אימפולסיביות, חוסר אמפתיה, ניצול ופגיעה באחרים. התנהגות כזו יכולה להוביל למשל להורה שלוקח את הילדים ועובר עיר, מפר החלטות שיפוטיות, או לכך שאחד הצדדים קם ועוזב באימפולסיביות או מתחיל בהסתה מאסיבית עד כדי ניכור הורי. מסיבות אלו בדיוק חשוב ביותר לנהל עם אנשים אלו משא ומתן, כדי למנוע פעולות מזיקות שיקבעו עובדות בשטח. בנוסף, בהפרעה מהסוג הזה, חשוב מאד לצד הניסיון לנהל מו"מ להיות כל הזמן עם היד על הדופק: למשל להגיש צו מניעה כשהורה מאיים לעבור עם הילדים לעיר אחרת.
ההפרעה השלישית היא הפרעת אישיות נמנעת. ההתנהגות של אנשים אלו כוללת קושי משמעותי לשאת ברגשות שליליים ומיעוט מערכות יחסים. הם סובלים מפחד קיצוני מדחייה או מלעג באינטראקציות בינאישיות. אנשים אלו נמנעים מלקדם את הגירושין למרות הידיעה שהם כבר לא יזדקנו עם הצד השני. לכן מוטלת עלינו החובה ליטול יוזמה, להוביל את התהליך ולהדגיש בפניהם את המחירים שישלמו אם הוא יתארך או יתגלגל לפתחו של בית המשפט.
ההפרעה הרביעית היא הפרעת אישיות אובססיבית-קומפלסיבית (או בעברית: טורדנית-כפייתית). אנשים אלו מפתחים תלות בהליכים, וחלק מהם אפילו מפתחים תקוות להחזיר אליהם את הצד השני. כתוצאה מכך הם עלולים למשל לסרב להגיע להסכמות, גם כשההסכמות משרתות אותם. אם הסכסוך יגיע לעימות משפטי זה רק ייצר עבורם עוד עניין, יעצים את ההתנהגות האובססיבית – ויוביל למשפט כואב שיימשך שנים ארוכות.
לכן, צריך לעשות הכול כדי למנוע הגעה להליך משפטי. בנוסף, כדי להימנע מתדלוק ההתנהגות האובססיבית חשוב להימנע מפגישות לא הכרחיות, משיחות טלפון ארוכות ומהתכתבויות אינטנסיביות בווטסאפ.
במשך שני עשורים ליווינו אינספור ללקוחות שהגיעו אלינו למשרד ונאלצו להתמודד עם אישיות מאתגרת של הגבר או האישה שבצד השני. רוצים לצלוח מצבים כאלה בצורה הטובה ביותר, בלי להישאב לתהליך גירושין אורך וכואב? חפשו משרד עורכי דין שמתמחה בניהול תהליכי משא ומתן, בדגש על ניסיון בהתמודדות עם קווים אישיותיים בעייתיים.
