כשמדובר במשפחה שלך, אין תחליף לייעוץ משפטי מקצועי והולם

תחום דיני המשפחה הוא תחום מורכב ועשיר מאוד בתחומי משנה. אך כדי לנצח על כל התחומים המשניים שנגזרים מדיני המשפחה, הרי שצריך בית משפט ייעודי, בעל סמכות ייחודית וכן בעל מקצועיות ומומחיות מיוחדת בתחום דיני המשפחה. כזה הוא בית המשפט לענייני משפחה.

בית המשפט לענייני משפחה הוא בית משפט ייעודי בתחום המשפחה. בין היתר, הוא עוסק בעניינים הנוגעים לזוגיות, כגון – מזונות, משמורת ילדים וחלוקת רכוש. בנוסף, בית המשפט לענייני משפחה עוסק בסכסוכי מניות בין בני משפחה, ענייני ירושות וצוואות ועוד. במאמר שלהלן נציג סקירה רחבה על בית המשפט לענייני משפחה. נסביר מהם תחומי העיסוק שלו ובכלל מהו מקורו החוקי וההיסטורי. כל זאת – לידיעתכם/ן ונוחיותכם/ן הגולשות והגולשים:

הערה לפי שנתחיל – המאמר שלהלן הוא מאמר כללי בלבד ואין בו כדי להוות תחליף לייעוץ משפטי ספציפי. לשם כך יש לפנות אל עורך דין גירושין.

מהו בית המשפט לענייני משפחה?

עד שנת 1995 לא היה קיים בית משפט לענייני משפחה, כלומר – לא היה בית משפט ייחודי וייעודי לתחום המשפחה, מלבד בתי הדין הדתיים העוסקים רק בענייני גירושין ונישואין. על מנת לייעל את השפיטה והמקצועיות בתחום המשפחה, התמנתה וועדה שנקראה "וועדת שינבויים" ע"ש השופט לשעבר. הוועדה בחנה אפשרויות לשם ייעול השפיטה בתחום דיני המשפחה והגיעה למספר מסקנות. נקבע כי יש להקים ערכאה שיפוטית ייעודית וייחודית שתעסוק רק בענייני משפחה וכך שופטיה יהיו אנשי מקצוע בתחום דיני המשפחה. כמו כן, הומלץ שדיונים בבית המשפט לענייני משפחה, ייערכו בדלתיים סגורות, הואיל ומדובר בעניינים אישיים של בני משפחה ולא סכסוכים אזרחיים "רגילים". המלצה חשובה נוספת של וועדת שינבויים, הייתה כי ההליכים בפני בית המשפט לענייני משפחה, לא יהיו כפופים באופן נוקשה לדיני הראיות וסדרי הדין, מתוך הבנה שסכסוך משפחתי הוא סכסוך עדין ולכן אין טעם להקפיד מידי בעניינים שבפרוצדורה ובראיות.

בשנת 1995, כפועל יוצא מהמלצות וועדת שינבויים, חוקק חוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה – 1995 (להלן: "חוק בית המשפט"). חוק בית המשפט הקים הלכה ולמעשה את בתי המשפט לענייני משפחה, שאותם אנו מכירים כיום. עתה, חשוב להדגיש כי בית המשפט לענייני משפחה, הוא בית משפט שדרגתו היא דרגה של בית משפט השלום. לכן – ערעורים על החלטות בית המשפט לענייני משפחה מוגשים לבית המשפט המחוזי בזכות. לאחר מכן ניתן לערער, ברשות – לבית המשפט העליון.

המבנה של בית המשפט לענייני משפחה:

כאמור, בית המשפט לענייני משפחה הוא בית משפט שלום, שערעוריו מופנים לבית המשפט המחוזי. השופטים בבית משפט השלום נבחרים כמו כל שופטי ישראל, על ידי הוועדה לבחירת שופטים, אשר בראשותה עומדת שרת המשפטים. בוועדה זו חברים שופטים מבית המשפט העליון, פוליטיקאים ושני חברי לשכת עורכי הדין. כמו כן, בתי משפט לענייני משפחה מפוזרים בכל רחבי הארץ, בתל אביב, באר שבע, חיפה, צפת ועוד.

באופן טבעי, בית המשפט לענייני משפחה עוסק בנושאים הרגישים ביותר, הנוגעים לתא המשפחתי. לכן, לצד כל בית משפט לענייני משפחה, ישנה תמיד יחידת סיוע, אשר מסייעת לבעלי דין בבית המשפט לענייני משפחה, בין היתר באמצעות מתן אבחון, גישור וטיפול. יחידת הסיוע גם מסייעת לבני זוג שנמצאים בהליך משפטי. תפקידה של יחידת הסיוע הוא לסייע מבחינה רגשית ואישית וזו הייחודיות שלה. היא אינה מעניקה שירות משפטי לציבור בעלי הדין אלא שירות אישי. יחידת הסיוע מורכבת מפסיכולוגים, עובדים סוציאליים ועוד.

הסמכות העניינית של בית המשפט לענייני משפחה:

סמכות עניינית, היא בעצם הסמכות המהותית המוענקת לבית משפט מסוים. זאת, להבדיל מסמכות מקומית, שעוסקת רק בשאלה האם מבחינת מיקום גיאוגרפי, לערכאה שיפוטית מסוימת יש סמכות לדון בעניין מסוים (על סמכות מקומית של בית המשפט לענייני משפחה – נסביר בהמשך). באשר לסמכות המהותית, לבית המשפט לענייני משפחה, בהתאם לחוק בתי המשפט, יש סמכות לעסוק בכל עניין וסכסוך משפחתי, בין בני משפחה.

בחוק בתי המשפט, המושג "בן משפחה" מוגדר בתור – הורים וילדים, הורים וילדים מאמצים ומאומצים, אחים ואחיות, סבים וסבתות וכן בני זוג, לרבות נשואים וידועים בציבור. כלומר, סכסוך כספי בן אב לבן, נמצא בסמכותו העניינית של בית המשפט לענייני משפחה, ללא קשר לשוויו הכספי. כמו כן, בין הנושאים שבהם עוסק בית המשפט לענייני משפחה, ישנם:

מזונות ילדים – תכלית המזונות היא תכלית סוציאלית. ככלל, מזונות ילדים, נגזרים מהמונח נישואין וגירושין ולכן, הם נדונים בבית הדין הרבני או בבית המשפט לענייני משפחה, בהתאם לשאלת הקדימות (כלומר – מי מבעלי הדין הקדים והגיש תביעה לאיזו ערכאה).

משמורת ילדים – ענייני משמורת ילדים עוסקים בשאלה: מי מההורים ישמש בתור ההורה האחראי על הגידול השוטף של הילדים, בעת גירושין. משמורת לא חייבת להיות מוטלת רק על אחד ההורים, אלא יכולה גם להיות משותפת בין ההורים.

צוואות וירושות – דיני הצוואות והירושות עוסקים בפרוצדורה ובמהות, של השאלה מה יהיה הדין של עיזבון (מסת נכסים שהותיר אחריו אדם שנפטר) לאחר פטירה. דרך אחת לחלוקת עיזבון, היא באמצעות עריכת צוואה. אך גם בהיעדר צוואה, קובע חוק הירושה, התשכ"ה – 1965, את הדין ואת זהות היורשים (הילדים ובן או בת הזוג). אך לא אחת, קיימות מחלוקות הנוגעות לצוואות וירושות וכאשר רוצים להגיש התנגודת לצוואה או התנגדות לצו ירושה, כל אלו נמצאות בסמכות בית המשפט לענייני משפחה.

הסכמים בתחום דיני המשפחה – קיימים מגוון הסכמים בתחום דיני המשפחה, החל מהסכם ממון בין בני זוג, שמסדיר את האופן שבו הרכוש המשותף של בני הזוג יתחלק בעת גירושין ועד הסכמי הורות, הסכמי פונדקאות, הסכמי הורות משותפת, הסכם לחיים משותפים, הסכם שלום בית לחילופין גירושין ועוד. מי שאמון על פרשנותם ועל אישורם של כל ההסכמים שתיארנו, הוא בית המשפט לענייני משפחה.

חלוקת רכוש בין בני זוג – במידה ובני זוג ביקשו להתגרש, הרי שיעשו כן בבית הדין הרבני. אך ככלל, הסמכות לעסוק בחלוקת הרכוש בין בני הזוג, תהיה שמורה לבית המשפט לענייני משפחה (למעט חריג אחד, שעליו לא נרחיב במאמר זה). לא אחת עולות מחלוקות באשר לשאלה: האם רכוש מסוים הוא רכוש משותף, או בכלל זה שאלות הנוגעות לזכויות של בני זוג ברכוש מסוים. כל הנושאים האלו, נדונים ככלל בבית המשפט לענייני משפחה.

אימוץ ילדים – אין ספק כי אימוץ ילדים הוא אחד הנושאים המורכבים והרגשיים ביותר שקיימים בתחום דיני המשפחה. הכוונה היא לסיטואציה ולהליך שבמסגרתו ילד (קטין) מוצא מבית הוריו הביולוגיים ונמסר בסופו של ההליך להורים מאמצים. הדרך לשם, עוברת בהליכים רבים, בדיקות ופיקוח של רשויות הרווחה ושל הגורם החשוב ביותר, שהוא למעשה "המנצח ומפקח העל" על כל הליך האימוץ – בית המשפט לענייני משפחה.

סכסוכים כספיים בין בני משפחה – בתור עורכי דין לענייני משפחה, אנו יכולים לומר בוודאות ובצער רב, שעניינים כספיים אף יכולים לפרק משפחות. סכסוכים כספיים בין בני משפחה, נמצאים בסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה.
ישנם עוד תחומים רבים שבהם עוסק בית המשפט לענייני משפחה, אך כמובן שבמאמר זה לא נוכל לסקור את כולם.

סמכות מקומית בתחום דיני המשפחה:

כאמור, הסמכות המקומית עוסקת בשאלת הסמכות הגיאוגרפית וזאת להבדיל משאלת הסמכות העניינית. ככלל, בהליכים אזרחיים רגילים, הסמכות המקומית נבחנת בהתאם למיקום ביצוע העוולה, או בהתאם למקום מגוריו של הנתבע (ישנם מקרים נוספים, אך לא נרחיב עליהם). במסגרת הליכים בבית המשפט לענייני משפחה, קיים דין נפרד ומותאם יותר לאופי של הסכסוכים המשפחתיים.

הדין כאמור, קבוע בתקנה 258ג לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, הקובעת כי תביעה משפטית בין הורים או ילדים, תוגש לפי מקום המגורים האחרון של הצדדים, לרבות בני הזוג. לחלופין, במקרים אחרים, אם קיים קושי בציון מקום המגורים, אזי הסמכות נתונה לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב. כך או אחרת, בהיעדר סמכות מקומית, עומדת לבית המשפט לענייני משפחה הסמכות להורות על העברת מקום דיון. אך במידה והתנהל הליך והתגלה כי לבית המשפט לא הייתה סמכות מקומית, הרי שאין בכך כדי לפגוע בכשרות ההליך המשפטי וזאת להבדיל מסמכות מקומית.

ענייני נישואין וגירושין:

חשוב להבהיר ולהדגיש, כי קיים תחום אחד שלבית המשפט לענייני משפחה אין סמכות לעסוק בו והוא ענייני נישואין וגירושין בין בני זוג, בין אם מדובר ביהודים, מוסלמים או נוצרים – אזרחי ישראל. הסמכות לעסוק בשפיטה בתחום הנישואין והגירושין שמורה לבתי הדין הדתיים. כאשר מדובר ביהודים, הסמכות מוקנית לבתי הדין הרבניים.

לסיכום:

אין ספק שאחת הבשורות הגדולות לתחום דיני המשפחה, היא הקמתו של בית המשפט לענייני משפחה, אשר מהווה טריבונל שיפוטי מקצועי וייחודי לתחום מורכב וייחודי. מעבר לכך נעיר, כי ניהול הליך משפטי בבית המשפט לענייני משפחה, מצריך ידע, ניסיון והבנה בתחום ולכן כדאי תמיד להיעזר בעו"ד משפחה.