מזונות:

בעת שינוי באורח חייהם של ילדים, לאור פרידת הוריהם, תתערב המערכת המשפטית, וזאת על מנת להבטיח קיום התפתחות תקינה וסיפוק צרכיהם של הילדים. אחת ההשפעות, מלבד הסדרי מגורים, הינה תשלום המזונות, כדי להבטיח כי שני ההורים ידאגו לאספקת תנאי מחייה בסיסיים לילדיהם.

על פי ההלכה היהודית, חובת המזונות מוטלת על האב.

גילאי 6–0: "קטני קטנים" – בגילאים הללו הילדים (לכאורה) שוהים אצל האם, כחלק מחזקת הגיל הרך שעודנה קיימה ואז, חובת המזונות הינה אבסולוטית על האב. חובה זו נובעת מעצם האבהות ולא מעצם קשר הנישואין. האם פטורה לגמרי ממזונות אלה, בלי קשר למצבה הכלכלי.

גילאי 15–6: "קטנים" – על פי הדין הדתי, מדובר בדין צדקה, אשר תלוי במצבו וביכולתו הכלכלית של האב, וזאת בנוגע למותרות ולא לתנאי מחייה בסיסיים. על פי פסיקה תקדימית (לעיל), נקבע כי כאשר מדובר במשמורת משותפת, וכאשר בני הזוג משתכרים באופן זהה, המזונות יתחלקו בין האב לבין האם. ישנם מקרים, שבהם תמשיך המשמורת כמשמורת בלעדית אצל האם. אז, נטל המזונות יהיה על האב. החובה אינה נגזרת מיכולתו הכלכלית של האב, אלא מצרכיו המינימליים של הילד הספציפי.

גילאי 15–18: "גדולים" – על פי ההלכה, אין חובה למתן מזונות מדין חובה (כלומר – מזונות שכוללים התייחסות לצרכים הבסיסיים של הקטין) בגילאים הללו. עם זאת, בישראל קיימת חובת מזונות, אם כי מופחתת, כלומר – מזונות מדין צדקה, אשר חלים, ככלל, באופן שווה, על שני ההורים, בהתאם ליכולת ההכנסה שלהם.

צרכים תלויי שהות ולא תלויי שהות

מי הן הערכאות הדנות במזונות ילדים:

בישראל, קיימת סמכות בלעדית בעניין נישואין וגירושין, לבית הדין הרבני, וזאת מכוח חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואים וגירושין), התשי"ג–1953 (להלן: "חוק בתי דין רבניים"). מלבד סמכותם הבלעדית הזאת, יש לבתי הדין הרבניים סמכות לדון בכל נושא שהוא כרוך מטבעו לנושאים שבסמכות בלעדית, כמו בענייננו, מזונות ילדים. סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953 קובע –

הוגשה לבית דין רבני תביעת גירושין בין יהודים, אם על ידי האשה ואם על ידי האיש, יהא לבית דין רבני שיפוט ייחודי בכל עניין הכרוך בתביעת הגירושין, לרבות מזונות לאשה ולילדי הזוג.

כך שבמקור הדין והחוק, לבית הדין סמכות לדון במזונות הילדים ובמזונות האישה וניתן לכרוך תביעה זו לתביעת הגירושין. יחד עם זאת קיימות הלכות משפטיות של בית המשפט העליון לפיהן לא ניתן לכרוך מזונות ילדים לבית הדין הרבני, ועל כן שאלת מזונות הילדים בבית הדין הרבני, ככל שלא מוסכם על הצדדים כי תידון בבית הדין הרבני, יכולה לגרור אחריה הכרעה משפטית מקדמית בשאלה למי הסמכות? מה שנקרא "מרוץ סמכויות" או "מרוץ החלטות" – אולם זה נושא שלם שאינו מעניינו של מאמר זה.

ערכאה נוספת היא בתי המשפט לענייני משפחה, השואבת את סמכותה מכוח חוק בתי משפט לענייני משפחה, התשנ"ה–1995 (להלן: "חוק בתי משפט לענייני משפחה"), העוסק בכל נושאי התא המשפחתי. לאור סמכותן של שתי הערכאות לדון בנושאים זהים, נקבע באופן כללי – כי הראשונה שרוכשת סמכות, הינה הערכאה שאליה ניגשים ראשונים בזמן, דבר המכונה "מרוץ סמכויות".

יישום הבע"מ על ידי בתי הדין הרבניים
יישום הבע"מ על ידי בתי המשפט המחוזיים

הדין לפני בע"מ 919/15 ומה היה נהוג עד היום לפסוק למזונות ילדים?

בדין העברי, חלוקת דמי המזונות עד גיל 6, נעשתה תוך חיוב האב בלבד, ללא בחינת יכולתו הכלכלית, למעט מזונות מדין צדקה, בהתאם לחלוקת הגילאים שהוצגה בחלק הקודם.

טרם בע"מ 919/15, התגבשה הנורמה בערכאות המשפטיות שלפיה "צרכים – הכרחיים" של ילד אחד נאמדים בכ- 1,400 ש"ח לחודש זה עבור ביגוד, הנעלה, מזון, נוסף על כך היה חיוב במדור קרי ככל שהאם שוכרת דירה על האב לשאת בשליש עד מחצית מדמי השכירות (ילד אחד 30%, 3 ילדים ומעלה 50% מדמי השכירות), הוצאות חינוך והוצאות בריאות חריגות מתחלקות שווה בשווה בין ההורים

מדוע היה צורך בשינוי בפסיקת מזונות ילדים?

עורכת הדין לוסי מאיר מסבירה כי החל משנת ה- 2000 לערך, החלו יותר ויותר מאבקי משמורת מצד האבות החפצים בזמן ממושך יותר עם הילדים. אם קודם לכן, נהוג היה כי האב פוגש בילדיו פעמיים בשבוע (ימי ב' וד' לצורך העניין) למספר שעות בודדות (שעה 16:00 – 19:00) וכל סופ"ש שני, הרי שהחלו אבות, בעיקר כאלו שהיו מעורבים קודם לגירושין בגידולם של הילדים – אך לא רק, לדרוש זמן ממושך יותר עם הילדים כלומר: זמן שכולל לא רק 3 שעות אחה"צ אלא גם לינה בבית האב כך שהוא משיבם למסגרת החינוכית יום למחרת ועוד ועוד זמן שהות שנדרש על ידי האבות.

ואכן עם דרישה זו, החלו בתי המשפט "שוברים את הראש" הכיצד יש לפסוק מזונות בזמני שהות (הסדרי ראיה) ארוכים יותר אצל האב. שאז מצאנו פסקי דין שבמשמורת משותפת קובעים את המזונות של 1,400 ₪ + מדור, + חינוך + רפואי חריג, אלא שהיה בסוף הפחתה של 25% מהסכום שנפסק או 50% או 10% ולא הייתה אחידות בפסיקה.

החשיבות העיקרית של פסק הדין, בע"מ 919/15, היא בכל הנוגע למזונות במשמורת משותפת, ולמה היינו זקוקים לו? נסביר –

כאשר הורים מתגרשים, אך מקיימים משמורת משותפת, דהיינו – משמורת שווה או כמעט שווה מבחינת השהות של כל אחד מההורים עם ילדיהם אזי גם מבחינת ההוצאות הכספיות, הרי שההוצאות הכספיות המוטלות היום על אב שרואה את ילדיו זמן שווה או כמעט שווה כמו האם – נדרש למעשה לשאת בכפל – הן במזונות שנפסקו לו להעביר לידי האם והן בהוצאות הכספיות שמוציא הוא על הילדים בזמן שהם אצלו. הרי שאז עולה השאלה, מדוע על האב לשאת במזונות בכפל?? מכאן, נוצר פסק הדין המכונן, שעליו נעמוד בחלק הבא.

ההלכה בבע"מ 919/15:

בפסיקת פה אחד, בהרכב של 7 שופטים, קרה המהפך במזונות ילדים. הוחלט כי בגילאים 15–6, שני ההורים יחויבו באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, במידה ומדובר במשמורת משותפת. נעיר – כי הפסיקה מתייחסת לסיטואציות שבהן ההורים מרוויחים בערך באופן שווה, ובהיעדר פערי שכר משמעותיים. זאת אומרת, החלוקה תיעשה לפי יכולותיהם הכלכליות היחסיות והמקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, חלוקת המשמורת הפיזית בפועל ולפי נסיבות המקרה. ההוצאות שיוזכרו כעת, נקבעו בהתאם להצעתה של השופטת דפנה ברק–ארז: הוצאות יומיומיות כמו מזון, בילויים וכדומה. הוצאות נוספות הינן על ספרי לימוד, בגדים והנהלה. הוצאות אלו ירוכזו על ידי ההורה אשר ייקרא: "ההורה המרכז" – שתיקבע זהותו על ידי בית המשפט לענייני משפחה.

כיום, הדרך להכרעה וקביעת מזונות ילדים, הינה לאחר שנקבעו הפרמטרים הבאים:

(1) קביעת צרכי הילדים;

(2) יחס ההכנסות בין ההורים;

(3) יחס זמני השהייה של כל אחד מההורים עם הילדים;

ובנוסחה:

יחס ההכנסות
–
ההוצאות שמוציא אותו הורה כאשר הילד אצלו (על פי יחס זמני השהות)
=
סכום המזונות שייפסק

בואו ננסה לפשט את זה עוד יותר על ידי הדוגמא הבאה:

רונן ואורלי נשואים מזה 13 שנים, במהלכם נולד להם הקטין אסף בן 8 שנים. נאמר שהכנסתה של אורלי עומדת על סך של 6,000 ₪ והכנסתו של רונן הינה 13,000 ₪, צרכיו של אסף נקבעו על סכום של 2,300 ₪ לחודש. אורלי תהיה עם הילד אסף ימי ראשון, שלישי, חמישי וכל סופ"ש שני עד יום א' שתחזיר למסגרת החינוכית, רונן יהיה עם אסף שני, רביעי וכל סופ"ש שני עד יום א' שיחזיר למסגרת החינוכית

יחס ההכנסות בין הצדדים בדוגמה לעיל, הוא כמפורט להלן:

6,000 ₪ (הכנסת האם)
+
13,000 ₪ )הכנסת האב)
=
19,000 ₪ (סה"כ הכנסות המשפחה)

משכך – יחס ההכנסות יהיה כ- 31% לאם וכ-69% לאב.

אמרנו שלצורך הדוגמא צרכיו של אסף עומדים על 2,300 ₪ בחודש

מכאן וכפועל יוצא כי החיוב במזונות בהתאם ליחס ההכנסות יהיה:

האב –X 69%= 1587 2,300

האם – X 31%= 713 2,300

בכך לא תם, הרי כל הורה מוציא על אסף בזמן שהוא אצלו וכמה?

לפי יחס זמני השהות בהתבסס על הנתונים בדוגמה לעיל הרי שיחס זמני השהות של הקטין עם כל אחד מהוריו הוא ביחס של 60% לאם, 40% לאב.

מכאן איפוא עולה כי צרכי הקטין בהתאם לזמני השהות בין הצדדים יהיו:

האב – X 40%= 920 ₪2,300

האם – X 60%= 1,380 2,300 ₪

משכך על האב לשלם לאם מזונות הקטין כפי חלקו בהתאם ליחס ההכנסות בקיזוז והפחתת ההוצאות שהוא מוציא ביחס לזמני השהות;

ובמספרים: 1587-920= 667 ₪

הפחתת מזונות בעידן של הבע"מ

הוצאות חינוך והוצאות רפואיות חריגות – האם עדיין חצי חצי על ההורים??

חשוב לדעת, כי היום הוצאות חינוך והוצאות רפואיות חריגות, גם אלו נפסקים על פי יחס ההכנסות באופן שהיום יותר ויותר רואים פסקי דין של נשיאה בהוצאות שנהגנו לקרוא להם "מחציות" (במובן זה שההורים היו משלמים חצי חצי) על פי יחס הכנסות כך שבדוגמא למעלה, רונן ישלם על כל הוצאת חינוך או רפואי 69% מגובה ההוצאה ואורלי 31% מגובה אותה הוצאה.

חשוב לציין כי מאז יולי 2017 – מעת יצא פסק הדין של העליון, בתי המשפט לענייני משפחה מיישמים את ההלכה של העליון ואולם נראה כי אין עוד תשובה אחידה לפסיקת מזונות, ועד אשר יושרש קו אחיד בין השופטים, אנו מצויים היום בעולם של חוסר וודאות בפסיקת מזונות הילדים, כמו כל שינוי שלוקח לו את הזמן שלו "לתפוס". חשוב ליטול ייעוץ וליווי משפטי ממשרד המצוי והבקיא בכל השינויים האחרונים ובכל פסיקה חדשה שיוצאת בעניין פסיקת מזונות לילדים הן של בית המשפט לענייני משפחה והן של בתי המשפט המחוזיים.