פסיקת בית המשפט העליון (בע"מ 919/15), קבעה כי חלוקת תשלומי מזונות ילדים בין הורים, בעת קיומה של משמורת משותפת או זמני שהות (לשעבר זמני שהות) נרחבים, תיפסק בהתחשב בשכרם של ההורים. פסיקה זו יצרה מציאות חדשה, וגם שאלות משפטיות–משניות חשובות, הנגזרות מאותה פסיקה.

פסק הדין הביא עימו את התפיסה המקובלת והרווחת היום כי בגילאים 6-15 הנטל לספק את צרכי הילדים יהיה על שני ההורים, בהתאם ליכולות הכלכליות ובהתאם לזמני השהיה של הילדים אצל הוריהם.

אלא מה? שפסק הדין גם הוסיף עימו הגדרות שלא הכרנו קודם למשל הבחנה בין צרכים תלויי שהות לבין צרכים שאינם תלויי שהות, הגדרה של הורה מרכז – לא היה לנו בעבר.

במאמר זה נסקור: כיצד בתי המשפט לענייני משפחה מכניסים תוכן להגדרות שהוסיף לנו בית המשפט העליון בבע"מ 919/15, כיצד בתי המשפט לענייני משפחה מסבירים מהם צרכים תלויי שהות, מהם צרכים שאינם תלויי שהות, מי נושא בצרכים אלו, איך קובעים מי הוא ההורה המרכז, נסקור את הלכת בע"מ 919/15, שעוררה שינוי דרמטי בקרב בתי הדין הרבניים ובקרב בתי המשפט לענייני משפחה וכיצד היא מיושמת בערכאות למטה.

מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן קוראים/ות יקרים/ות. אין לראות במאמר זה תחליף לייעוץ משפטי על ידי עורך דין המומחה בענייני משפחה.

הלכת בע"מ 919/15:

הלכת בע"מ 919/15 שינתה לחלוטין את הנוהג הקיים בעניין חיוב מזונות הילדים. הלכה זו נועדה ליצור שוויון בנטל חיוב המזונות, כאשר המשמורת הינה משותפת בין שני ההורים או כאשר קיימים זמני שהות נרחבים. הלכה זו באה לעולמנו בשל השינויים בחברה ולפיהם בעיקר:

נשים אשר היום עובדות יותר מבעבר, משתכרות יותר מבעבר – אין החובה שמדובר דווקא בקרייריסטית, די באישה שכירה המשתכרת בסכומים דומים ואף גבוהים משל בעלה. השינוי האמור הביא כי כך יוצא שישנן נשים שמשתכרות דומה לבעליהן או אף יותר, אולם הבעל היה צריך לשאת במזונות באופן המייצר הכנסה גבוהה לאם ולאב הכנסה נמוכה (לאחר נשיאה במזונות הילדים) כך שלאבות לא היה די כספים להוציא על הילדים בזמן שהם אצלם.

השינוי הנוסף חל אצל הגברים, אשר יותר ויותר מבעבר, נוטלים חלק פעיל וממושך בגידול הילדים, אם בעבר היינו מכירים זמני שהות של יום ב' ו- ד' משעה 16:00 עד 19:00, הרי שהיום זמני השהייה כוללים גם את הלינה אצל האב, לקיחת הילדים ביום למחרת למסגרת החינוכית ועוד – כך יוצא כי בזמן שהאבות נמצאים עם הילדים זמן שווה או זמן נרחב למדיי בשבוע, הם נושאים בצרכיהם של הילדים בזמן שהם אצלם וגם במזונות לידי האם, באופן היוצר שוב חוסר צדק או שיווין אשר הצדיק את השינוי בהלכה שיצאה מבית המשפט העליון.

ברמ"ש 49871-10-15 נקבע כי התחשבות של בית המשפט בשינוי נסיבות במובן של ימי שהייה רבים יותר של הילדים או אחד מהם אצל האב ,מאז נפסקו סכום המזונות הזמניים, וזאת לצורך הפחתתם ,אינה פסולה אלא ראויה ,שכן בזמן שהותם של הילדים אצל האב דואג הוא במישרין לכל מחסורם.

קודם להלכת בע"מ 919/15 הייתה התייחסות לשינויים בחברה ולמשמורת המשותפת או לזמני שהות נרחבים יותר, אז היו פוסקים מזונות ומפחיתים כל פעם סכום באחוזים אחר בגין המשמורת המשותפת. 25% הפחתה, 50% הפחתה במקרים אחרים 10% הפחתה. בשל העובדה כי לא הייתה אחידות בפסיקה ובשל העובדה כי הפחתה זו עדיין לא יצרה את השיוויון המיוחל, הגיע הלכת בע"מ 919/15.

גם הלכה זו, חדשה היא, אנו עדים ליישומה על ידי בית המשפט לענייני משפחה, וככל הלכה חדשה, עדיין אין יישום אחיד – האחידות תגיע, עד אז חשוב להיוועץ בעורך דין הבקיא בפסקי הדין החדשים שיוצאים יום יום ושאלו מוכרים לו על מנת לקבל את הייעוץ המיטבי למקרה ולנסיבות המקרה שלכם.

הבחנה בין צרכים תלויי שהות לבין צרכים לא תלויי שהות:

מהם צרכים תלויי שהות? אלה הצרכים הבסיסיים לקיומו של הקטין: ביגוד, הנעלה, היגיינה, חינוך הקטין בבית ספר, בילויים ופנאי, נסיעות והשתתפות בדלק וכדומה.

לעומת זאת, צרכים שאינם תלויי שהות, הם לדוגמא: הוצאות על חשבונות טלפון (כלומר, נייד), כל הנוגע לבריאותו של הקטין, קופ"ח, חוגים, חינוך, קייטנות וכדומה.

השופט שוחט, מבית המשפט המחוזי, "יש לקבוע את גובה הצרכים תלויי-השהות (צרכים התלויים במקום שבו שוהים הילדים – בבית האב או בבית האם – א' ל"ו), ובהם מגורים והוצאות מגורים; הצרכים שאינם תלויי-שהות; צרכים חריגים/הוצאות חריגות".

חשוב לציין כי בהוצאות שאינן תלויי שהות, בהוצאות של חינוך ורפואה, אם בעבר קראנו להם "מחציות" משום שההורים נשאו בהם בחלקים שווים, הרי שהיום גם הוצאות אלו משלמים ההורים על פי יחס ההכנסות ביניהם קרי אם יוחלט כי הכנסתו של האב מהווה 60% מכלל ההכנסות של המשפחה/ההורים והאם 40% אזי בחוגים, קייטנות, טיפול רפואי ועוד יישאו ההורים באופן שהאב יישא ב60% מההוצאה והאם ב40%.

מי הוא ההורה ה"מרכז"?

שוב המדובר בהגדרה חדשה העולה מהלכת בע"מ 919/15 ובשמה האחר הורה "גזבר".

ההגדרה הזו מהווה חלק מהפתרונות המעשיים לניהול הוצאות שוטפות, כלומר קובעים מי הוא ההורה האחראי לרכז את כל ההוצאות שאינן תלויות שהות, ההורה האחר מעביר להורה האחראי את ההוצאות הללו ובכך נושאים ההורים במשותף בהוצאות הילדים שאינן תלויות שהות.

אין חובה לקבוע כך. זהו רק פתרון מוצע. ואם זה יכול להתאים לכם, מצוין.

וראו הנאמר בפסק הדין של בית המשפט העליון –

"מהו המנגנון היישומי שיכול לאפשר להורים לנהל את הוצאות הילדים באופן שימקסם את טובתם ויהיה פרקטי ונוח גם מבחינתם, ללא צורך בשיתוף פעולה צמוד על בסיס

יומיומי? אין מקום להכתיב פתרון אחד שאין בלתו, אלא להבהיר מה אמורים להיות מאפייניו של מנגנון זה: עליו להיות פשוט ליישום ולא לחייב מידה רבה של שיתוף פעולה יומיומי בין ההורים. מנגנון יעיל שניתן להעלות על הדעת הוא מינויו של אחד מההורים כ"הורה מרכז" "

אפשרות נוספת שעורכת דין לוסי מאיר מציעה – פתיחת חשבון משותף, אליו מפקידים ההורים סכום שקבעו מראש לצורך הוצאות הילדים הנוגעות לחינוך ורפואה ומשם משלמים ההורים הוצאות אלו. אפשרות זו, מתאימה לזוגות שמקיימים תקשורת טובה ביניהם וכן גם אמון על אף הפירוד ביניהם. אחרת, חשבון שכזה יכול להפוך בין רגע לכר נוח למריבות על מי הוציא מה ולמה.

אפשרות נוספת – כל הורה מוציא על הילדים בזמן שהם אצלו עבור ביגוד הנעלה וכיו"ב, חוגים, קייטנות טיפול רפואי – אפשר להעביר ישירות לנותני השירותים בהתאם למה שנפסק כמה ישלם כל הורה.

בסופו של יום, כל פתרון שמתאים לכם ותואם את התקשורת ביניכם "הולך"! העיקר שלא תפספסו מלשאת בצרכי הילדים שהינם עבור חינוך ורפואה! צרכים חשובים בהחלט.

לסיכום:

כפי שפתחנו, נבהיר שוב: הלכת בע"מ 919/15, גרמה לרעידת אדמה עוצמתית בקרב בתי המשפט ובתי הדין הרבנים, ועם זאת, השיגה שוויון בין נשים וגברים בכל הקשור לפסיקת מזונות ילדים, אשר לא נעשית בחלל ריק, לא אוטומטית כבעבר, אלא בהתחשב כמה כל אחד מההורים משתכר, כמה נותר לו/לה כ- הכנסה פנויה, וכמה זמן כל הורה מצוי עם ילדיו.

מאבק זה לשיווין, הוביל לכך שגם האם תשתתף בהוצאות הכלכליות הכרוכות בגידול הילדים, וזאת כאשר ההכנסות הכלכליות בין ההורים הינן זהות או דומות.

אנו עדים כי ההלכה של העליון מיושמת על ידי בית המשפט לענייני משפחה גם כאשר זמני השהייה הם 90% אצל הורה אחד ו- 10% אצל אחר ובהתאם ליחס זמני השהייה יפסקו המזונות.

אנו עדים על שמירת בתי המשפט את חובת תום הלב החלה על ההורים, אולי יותר מאי פעם, ומקום שבו יחוש השופט/ת כי המשמורת המשותפת או זמני השהייה הרחבים הינם מניפולציה להשגת מזונות נמוכים או להפחתת מזונות, הרי שאותו הורה לא יזכה בסעד של שיווין, בצורה אוטומטית.

חשוב להכיר את היבט מזונות הילדים על בוריו, הן במשמורת משותפת והן במשמורת לא משותפת, את ההגדרות החדשות שהוכנסו על ידי בע"מ 919/15, את תחשיב המזונות ועל כן רצוי במיוחד בעת הזו, ליטול ייעוץ וליווי משפטי של עורך דין דיני משפחה, העוסק אך ורק בתחום זה והבקיא בפסקי הדין המתחדשים יום יום על מנת לקבל את הייעוץ המיטבי על פי נסיבות המקרה שלך.