הסכם גירושין הינו הסכם אשר נערך בין בני זוג במהלך הליך הגירושין שלהם, במטרה להסדיר סוגיות שונות הקשורות בהליך זה. המדובר בסוגיות כגון עצם מתן הגט, חלוקת הרכוש המשותף, תשלומי מזונות, משמורת הילדים וזמני שהות, ודומה.
הסכם הגירושין, בדומה להסכם יחסי ממון, אך בשונה מהסכמים רבים אחרים, טעון אישור של בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני על מנת להיכנס לתוקף.
לפני הנישואים ניתן לאשרו גם בפני נוטריון. כך קובע סעיף 2(א) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973. משאושר ההסכם כדין, הוא מקבל תוקף של פסק דין. כלומר, במידה והוא מופר חלילה על ידי מי מבני הזוג, בן הזוג השני יכול לאכפו באמצעות הליכי ההוצאה לפועל.
יחד עם זאת, לא אחת נשאלת השאלה האם ניתן בכלל לבטל הסכם גירושין שקיבל תוקף משפטי כאמור. שכן לכאורה, משאושר על ידי בית המשפט או בית הדין, יכול להתעורר הרושם כי לא ניתן לבטלו. אולם, המדובר ברושם שגוי.
למעשה, ישנם מקרים שבהם ניתן לבטל הסכם גירושין, הגם שבתי המשפט לא ימהרו לבטל הסכם כזה בשל מעמדו המיוחד, אלא במקרים חריגים ומטעמים משמעותיים. כך קבע בית המשפט העליון במסגרת הליך ע"א 2495/95 בן עילו נ' אטראש, וכן במסגרת הליך ע"א 4/80 מונק נ' מונק.
שכן, להסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין יש מעמד מיוחד, המקנה לו עדיפות על פני הסכם רגיל שקיבל תוקף של פסק דין. זאת מאחר שהמדובר למעשה בהסכם פשרה שנועד להביא לסופיות ההליכים בין הצדדים.
כלומר, במסגרת הסכם זה הצדדים נאותו להתפשר ולוותר על חלק מטענותיהם על מנת להגיע להסכם שיביא לסיום הסכסוך ביניהם. לפיכך, ניתן לבטל הסכם זה רק מטעמים מיוחדים וכבדי משקל כאמור.
הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין הינו למעשה הסכם בעל מעמד כפול: הן של הסכם והן של פסק דין.
מכאן נובע כי ניתן לבטלו הן על פי הכללים לביטול חוזים, והן על פי הכללים לביטול הסכמים שקיבלו תוקף של פסק דין.
על פי כללי ביטול החוזים, ניתן לעתור לביטול הסכם גירושין בשל כל עילות ביטול החוזים עקב פגם שנפל בעת כריתת ההסכם. המדובר בעילות כגון ניהול משא ומתן בחוסר תום לב, חוסר גמירות דעת, טעות, הטעיה, מרמה, קיפוח, עושק, כפיה, היות ההסכם נוגד את תקנת הציבור ועוד.
דוגמא להסכם שנחתם מתוך מרמה הינה כאשר הוכח שהבעל הבריח נכסים והסתיר כספים רבים מפני האשה, במסגרת חלוקת הרכוש המשותף ביניהם. דוגמא להסכם שנחתם מתוך עושק הינו כאשר הוכח שאחד הצדדים הפעיל לחץ בלתי הוגן על הצד השני כדי שיסכים לתת לו את הגט, וגרם לו לוותר בצורה קיצונית על זכויותיו.
על פי כללי ביטול הסכם שקיבל תוקף של פסק דין, ניתן לעתור לביטול ההסכם במקרה שנפלו פגמים באישור הסכם הגירושין על ידי בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני על פי החוק.
שכן סעיף 2(ב) לחוק יחסי ממון וכן תקנה 258 כ"ו לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 קובעים כי אישור ההסכם ינתן רק לאחר שבית המשפט / בית הדין הסביר לבני הזוג את משמעות ההסכם, וכן וידא שבני הזוג עשו אותו מהסכמתם החופשית, ובהבינם את משמעותו ותוצאותיו.
דרישות אלו נועדו להבטיח כי בני הזוג חותמים על ההסכם מרצונם החופשי והמלא, ותוך שהם מבינים ומודעים היטב לתכניו ומשמעותו. זאת, להבדיל ממצב בו ההסכם נחתם מתוך הפעלת לחץ של אחד מהצדדים, ועל מנת להשיג לעצמו יתרון בלתי הוגן על הצד השני.
ניתן לעתור לביטול ההסכם במקרה, לדוגמא, בו ההסכם אושר מבלי ששופטי בית המשפט או דייני בית הדין וידאו כראוי כי הצדדים הבינו היטב את תוכנו של ההסכם ומשמעותו. או כאשר ההסכם אושר מבלי שהם וידאו שהוא נחתם ללא הפעלת לחץ של אחד מבני הזוג על השני.
יחד עם זאת יובהר כי שונה המצב כאשר המדובר בעתירה לשינוי סכום מזונות ילדים ו/או אשה אשר נקבע בהסכם גירושין שאושר כדין. במקרה כזה ניתן לעתור לשינוי סכום המזונות בכל מקרה בו הוכח שינוי נסיבות מהותי אשר מצדיק את שינוי סכום המזונות.
מבחינה פרוצדוראלית, על מנת לבטל את הסכם הגירושין, יש להגיש תביעה לביטולו בפני בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני, אשר אישר מלכתחילה את הסכם הגירושין.
כלומר, לא ניתן לבטל את ההסכם במסגרת הגוף השיפוטי שלא אישר אותו מלכתחילה וזאת גם אם ניתנה לכך הסכמת הצדדים.
כתוצאה מכך, לא ניתן לבטל בבית המשפט לענייני משפחה הסכם גירושין שאושר ע"י בית הדין הרבני ולהיפך.
כך נקבע על ידי בית המשפט העליון במסגרת הליך ע"א 394/88 מאייר נ. מאייר, בג"צ 6103/93 סימה לוי נ. בית הדין הרבני הגדול וכן בג"צ 8638/03 סימה אמיר נ. בית הדין הרבני הגדול בירושלים.
