הליך גירושין הוא למעשה "כינוי העל" למספר רב של נושאים, אשר בני זוג המבקשים להתגרש צריכים לקיים או להסדיר ביניהם. דהיינו, במסגרת הליך הגירושין, לא די בכך שבני הזוג מקיימים את טקס הגט ומתגרשים בבית הדין הרבני, אלא שעליהם להסדיר עניינים נוספים, כגון – סוגיית משמורת הילדים והסדרי השהות, מזונות ילדים ולעיתים גם מזונות אישה וכן חלוקת הרכוש המשותף שלהם. הליך גירושין כולל גם מספר הליכים שכיחים פחות, שלעיתים מהווים סלע מחלוקת בין בני זוג, כמו תביעות כתובה, תביעות נזיקיות בין בני זוג, תביעות לשלום בית ועוד.
מכאן עולה השאלה השכיחה: מהו הליך גירושין, מה כולל הליך הגירושין ובמיוחד – מה כדאי לדעת על הליך גירושין. שאלה שכיחה במיוחד היא: כיצד אפשר להתגרש ביעילות, במהירות, תוך חיסכון כספי משמעותי.
במאמר שלהלן נציג סקירה רחבה על הליך הגירושין ועל כל הנושאים שנוגעים להליך הגירושין. בנוסף נסביר מעט על ההליכים המשניים יותר, כפי שפירטנו בתחילת המאמר. כמו כן נציג מספר עצות מועילות, המבוססות על ניסיוננו בתור עורכי דין גירושין, לאופן שבו אפשר לייעל ולזרז את הליך הגירושין וכל זאת לטובתכם, לנוחיותכם וידיעתכם הגולשים.
אין במאמר שלהלן כדי להוות תחליף לייעוץ משפטי ספציפי. לשם כך כדאי לפנות למשרדנו ולקבוע פגישת ייעוץ.
הליך גירושין ממעוף הציפור:
כאמור, המונח הליך גירושין הוא בעצם "כינוי העל" למספר רב של נושאים שבני הזוג יכולים להתדיין בגינם בערכאות שיפוטיות, או לחלופין (כפי שנזכיר גם בהמשך) להסדיר בהסכמה, כדלקמן:
תביעת גירושין בבית הדין הרבני
מדינת ישראל מאוד מיוחדת בכל הנוגע לגירושין, שכן בניגוד לרוב המדינות המודרניות, בישראל ענייני גירושין ונישואין מוסדרים לא על פי דיני המדינה, אלא על פי הדין הדתי-אישי שחל על בני הזוג. דהיינו, באשר ליהודים, קובע חוק שיפוט בתי הדין הרבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג – 1953 (להלן: "חוק שיפוט בתי דין רבניים), כי נישואין וגירושין בין יהודים ייערכו על פי דין תורה. להוראות החוק יש משמעות כבירה, שכן בני זוג המבקשים להתגרש, צריכים לנהל את תביעת הגירושין בפני בית הדין הרבני, שהוא בית דין דתי. נעיר כי בישראל יש מספר בתי דין רבניים אזוריים, כאשר מעליהם ישנו בית הדין הרבני הגדול, המשמש כבית דין דתי לערעורים. על החלטות בית הדין לערעורים ניתן לעתור לבג"ץ.
נדגיש כי תביעת גירושין המתנהלת בבית הדין הרבני, דומה לכל תביעה משפטית בתחום האזרחי. הצד התובע, דהיינו, מבקש הגירושין צריך להגיש כתב תביעה, לשאת בתשלום אגרה וכן להוכיח כי יש לו עילת גירושין מבין עילות הגירושין הקבועות
בדין הדתי-עברי (למשל – עילת בגידה, עילת מעשה כיעור, עילת מורדת, עוברת על דת יהודית, פגם או מום גופני, אי סיפוק מיני ועוד). במסגרת ניהול תביעת הגירושין והיה וצד אחד מתנגד לגירושין, על בני הזוג לקיים ישיבת "הוכחות" שיכולה להתארך לכמה ישיבות, כמו בכל הליך משפטי.
הצדדים יציגו את הראיות העומדות לרשותם, יעידו בעצמם ויזמנו גם עדים מטעמם. לאחר כל אלו, במידה ובית הדין הרבני התרשם כי הוכחה עילת גירושין, אזי הוא יורה על מתן גט, כלומר – הוא יורה על גירושין בין בני הזוג. נדגיש כי תביעת גירושין נערכת בפני בית הדין הרבני והיא נדונה תמיד בפני הרכב של שלושה דיינים. עם זאת, בישראל יש ערכאת שיפוט נוספת האמונה על שפיטה בתחום דיני המשפחה, הנקראת "בית המשפט לענייני משפחה", המוסמך לעסוק בכל התחומים הנוגעים לדיני המשפחה, למעט ענייני נישואין וגירושין, כפי שפירטנו מעלה.
תביעה לאישור הסכם גירושין
עד כה הסברנו כיצד מתנהלת תביעת גירושין כהלכתה. עם זאת, בני זוג לא בהכרח חייבים לנהל תביעת גירושין יקרה, מורכבת ובמיוחד מתישה רגשית ונפשית. לבני זוג יש אפשרות לייעל את תביעת הגירושין, באמצעות עריכת הסכם גירושין. כלומר, להגיע להסכמה באשר לגירושין ואפילו באשר לנושאים נוספים שנוגעים להליך הגירושין. במידה ולבני הזוג יש הסכמה באשר לגירושין, אזי הם יכולים להגיש תביעה לאישור הסכם גירושין. במקרה כזה בית הדין לא מערים קשיים ומאשר לבני הזוג את הגירושין ומורה על מתן וסידור גט. כך יכולים בני הזוג להימנע מניהול הליך מורכב.
תביעת משמורת וקביעת זמני שהות
נושא נוסף שבני זוג צריכים להסדיר במהלך הליך הגירושין, הוא סוגיית משמורת הילדים והסדרי השהות. בני זוג שחיים יחדיו תחת אותה קורת גג, משמשים יחדיו בתור משמורנים על ילדיהם, אך כאשר בני הזוג כבר אינם מתגוררים תחת אותה קורת גג, אפילו לפני שניתן פסק דין סופי לגירושין, הם עדיין צריכים להמשיך לגדל את ילדיהם, שכן אחריותם ההורית לא מסתיימת. לכן עליהם להסדיר מי מהם ישמש בתור הורה משמורן באופן בלעדי וכיצד ייערכו הסדר הראיה של ההורה הלא משמורן. אפשרות נוספת שעומדת לבני הזוג היא לקיים משמורת משותפת. דהיינו, משמורת שבמסגרתה שני בני הזוג נוטלים אחריות שווה על ילדיהם, מבחינת פרק הזמן שבו הם מטפלים בילדיהם.
בכל הנוגע לקביעתה של משמורת הילדים, עדיין חלה חזקת הגיל הרך, שלפיה ילדים עד גיל 6 צריכים לשהות עם אמם. לכן, לרוב כשאין הסכמה בין ההורים ואין סיבה להורות אחרת, המשמורת הבלעדית על הילדים מוטלת על האם, בגילאים הללו. יחד עם זאת, בנסיבות מסוימות, בית המשפט יכול להטיל את האחריות לקבלת המשמורת על האב ו/או לחילופין על משמורת משותפת.
באשר למונח זמני שהות, נבהיר כי מדובר בכינוי לזמנים קבועים שבהם ההורה הלא משמורן זוכה לבלות עם ילדיו. זמני שהות מקובלים הם – כי האב שוהה עם ילדיו במשך מספר ימים בשבוע ובכל סוף שבוע שני, אך זהו הכלל, כאשר כל מקרה ייבחן על פי הנסיבות, ישנם מקרים בהם יחולו גם הסדרי לינה בהסדרים אלו ועוד. עוד נקודה שחשוב להבהיר בכל הנוגע לענייני משמורת ילדים: בית המשפט תמיד יטיל את המשמורת על פי שיקול אחד ועיקרי והוא טובת הילד.
נדגיש גם כי סוגיית המשמורת אמורה להיות מוכרעת באופן סופי רק בעת הגירושין, אך כבר בעת הפרידה של בני הזוג, במידה והם אינם מתגוררים תחת אותה קורת גג, ניתן להגיש בקשה לקביעתה של משמורת זמנית. לאחר מכן, תיקבע המשמורת הסופית, בין אם בהכרעה של בית המשפט ובין אם בהסכם משמורת בין בני הזוג. תביעת משמורת יכולה להיות מוגשת לבית המשפט לענייני משפחה ובחריגים מסוימים לבית הדין הרבני, על כך נסביר בהמשך.
נעיר כי ענייני משמורת ילדים וזמני שהות הם נושא מורכב כשלעצמו, נושא המשתנה מאוד ממקרה למקרה, ולא נרחיב מעבר לכך במאמרנו זה.
תביעה למזונות ילדים
כפי שתיארנו, גירושין נערכים בהתאם להוראות הדין הדתי-אישי שחל על בני הזוג. גם החובה המוטלת על האב לשאת במזונות ילדיו היא חובה שקבועה מכוח הדין הדתי-יהודי (וכן היא גם קבועה בקרב שאר הדתות המונותאיסטיות בישראל). כלומר, מזונות ילדים הם תשלום קבוע וחודשי שבו נושא האב, על מנת להבטיח לילדיו קיום כלכלי הולם, גם אם הוא אינו גר עם ילדיו תחת אותה קורת גג.
אב חייב במזונות באופן מוחלט ללא תלות בהכנסתו, בכל הנוגע ל"מזונות החובה" לטובת ילדיו. נסביר – מזונות חובה הם המזונות הכוללים את ההוצאות הקבועות והבסיסיות הנדרשות לגידול הילדים. הכלל הוא, כי עד שילדי האב מגיעים לגיל 6, האב חייב במזונות מדין חובה. לאחר מכן, האב חייב במזונות מדין חובה עד לאחר השירות הצבאי, כלומר ללא תלות במצבו הכלכלי, אך הוא גם חייב במזונות מדין צדקה, כאשר אלו נגזרים מיכולתו הכלכלית וכן מיכולתה הכלכלית של האם, תוך שקילת שיקולים נוספים שלא נרחיב עליהם במסגרת מאמר זה.
חשוב לציין כי פסיקת בית המשפט העליון מהעת האחרונה, יולי 2017, שינתה במעט את 'כללי המשחק' בכל הנוגע לפסיקת מזונות במסגרת של משמורת משותפת
שיוויונית והכנסות הורים דומות או שוות, גם עניין זה לא יורחב במסגרת מאמר זה, ואולם חשוב להכיר את פסק הדין של העליון ולהתאימו למקרים המתאימים לצורך פסיקת מזונות שיוויוניים.
עוד נקודה שכדאי לציין בכל הנוגע למזונות – שבדומה לשלב המשמורת, עצם העובדה שבני זוג כבר נמצאים במצב של פרידה אך טרם התגרשו סופית, לא מורידה מזכותה של האישה לקבל את מזונות ילדיה מהבעל, במידה והוא כבר אינו גר עמם תחת אותה קורת גג. בדומה לענייני משמורת, גם בענייני מזונות ניתן להגיש בקשה למזונות זמניים, הן לבית הדין הרבני והן לבית המשפט לענייני משפחה. המזונות הזמניים, כשמם כן הם, יהיו רלוונטיים עד לפסיקת המזונות הסופית.
גם אישה עשויה להיות זכאית למזונותיה, דהיינו – למזונות אישה. על פי הדין הדתי, בעל עשוי להיות חייב במזונות אישה עד לשלב קבלת הגט הסופי, שכן מאותו הרגע האישה מפסיקה להיות אשת איש. על פי הדין הדתי, ישנם מקרים שבהם ניתן לשלול מהאישה מזונות, כמו לדוגמא בעת בגידה ועוד. בניגוד למזונות ילדים, מזונות אישה אינם מוחלטים והם מתחשבים ביכולת ההכנסה של בני הזוג.
תביעת רכוש בין בני זוג
נושא נוסף, עיקרי ואחרון, שבני זוג צריכים להסדיר במסגרת גירושין, הוא סוגיית הרכוש המשותף. במהלך חיי הנישואין, במיוחד כאשר בני הזוג מתגוררים תחת אותה קורת גג ומנהלים משק בית משותף, הם יצברו מגוון רב של רכוש, כמו לדוגמא – דירת מגורים (ולעיתים אף דירות מגורים), רכוש נייד כמו רכבים, חפצי אומנות וכן חסכונות לרבות קופות גמל, קרנות פנסיה ועוד. לכן, בעת גירושין עולה השאלה: כיצד תיערך חלוקת הרכוש בין בני הזוג.
התשובה לשאלה מוגדרת בחוק יחסי ממון, התשל"ג – 1973 (להלן: "חוק יחסי ממון"). חוק זה קובע ברירת מחדל, שלפיה בעת פרידה\גירושין (או כלשון החוק – הפקעת נישואין), הרכוש המשותף של בני הזוג יחולק ביניהם באופן שווה. אותה ברירת מחדל נקראת בחוק יחסי ממון, "הסדר איזון משאבים". במסגרת הסדר איזון המשאבים, קובע חוק יחסי ממון גם אילו סוגי רכוש נכללים. נעיר כי ברירת המחדל החוקית היא, שכלל הרכוש המשותף של בני הזוג כלול מראש במסגרת הסדר איזון המשאבים, למעט סוגי הרכוש הבאים – קצבת זקנה, קצבת אלמנות, קצבת נכות, רכוש שהתקבל במתנה אצל אחד מבני הזוג וכן רכוש שהיה שייך לאחד מבני הזוג לפני חיי הנישואין.
אומנם חוק יחסי ממון קובע ברירת מחדל שלפיה חלוקת הרכוש בין בני הזוג תהיה שווה, אך עדיין ישנם שני חריגים שקבועים בחוק יחסי ממון, אשר בהתקיימם ניתן לחרוג מכלל החלוקה השווה. הבה נפרט על החריגים האלו:
הסכם ממון – במידה ובני זוג ערכו ביניהם הסכם ממון (כלומר הסכם שבמסגרתו הסדירו בני הזוג את חלוקת הרכוש) ובמידה והסכם הממון נערך כדין, אזי הוא זה אשר יחייב את בני הזוג בעת פרידה. עם זאת, הסכם ממון אינו הסכם של מה בכך, שכן לא מספיק שבני הזוג יערכו ביניהם הסכם ממון, אלא שעליהם גם לאשר אותו בפני בית המשפט לענייני משפחה. האחרון לא יאשר הסכם ממון, אלא אם התרשם, כי ההסכם נערך מרצונם החופשי של בני הזוג. מכאן, שקיומו של הסכם ממון בין בני הזוג, הוא החריג הראשון להסדר איזון המשאבים.
החלטת בית המשפט – סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון מעניק לבית המשפט לענייני משפחה סמכות לחרוג מהסדר איזון המשאבים, בנסיבות מיוחדות ובהתאם לבקשת אחד מבני הזוג. במידה ובית המשפט מוצא כי יש מקום לשקול סטייה מהסדר איזון המשאבים, אזי עליו לקחת בחשבון את מסת הנכסים של בני הזוג וכן לשקול את גובה ההשתכרות העתידי של שני בני הזוג, ובית המשפט רשאי להורות על חלוקה שאינה חלוקה של שווה בשווה בין בני הזוג. ככלל, לא בנקל יסטה בית המשפט לענייני משפחה מהסדר איזון המשאבים, אלא שצריכות להתקיים נסיבות מיוחדות לשם כך.
ענייני רכוש בין בני זוג, נדונים בבית המשפט לענייני משפחה. אך בדומה לתביעות משמורת, לבית הדין הרבני עשויה להיות סמכות לעסוק בתביעת רכוש, בהתקיים נסיבות מסוימות, שאותן נסביר בהמשך המאמר.
סיכום ביניים:
הליך גירושין הוא מסגרת ראשית למספר הליכים שבני זוג צריכים להסדיר בעת פרידה. לא די בעצם הגירושין בבית הדין הרבני, אלא שעל בני זוג להסדיר גם את ענייני הרכוש המשותף שלהם, את המשמורת על ילדיהם המשותפים וכן את סוגיית הסדרי השהות. על בני הזוג גם להסדיר את סוגיית מזונות הילדים. נציין שאת כל ענייני הגירושין הללו יכולים בני הזוג להסדיר בהסכמה. לחילופין, שערי בית המשפט ובית הדין תמיד פתוחים לצורך התדיינות משפטית בעת הצורך.
גירושין ונישואין בין בני דתות שונות בישראלבישראל, נישואין וגירושין ייערכו על פי הדין הדתי-אישי שחל על בני הזוג. הוא הדין באשר לכל בני הדתות במדינה, לא רק באשר ליהודים. כלומר, בני זוג בני הדת המוסלמית יינשאו על פי דיני אותה דת והוא הדין גם באשר לנוצרים ודרוזים. בישראל ישנם בתי דין דתיים האמונים על שפיטה בתחום דיני האישות, את בני דתם.
מכאן עולה השאלה: מה קורה במקרה שבו בני זוג שאינם בני אותה דת מבקשים להינשא. לכאורה, מבחינה חוקית אין אפשרות לערוך בארץ נישואין אזרחיים. עם זאת, ניתן להינשא במדינה זרה. לאחר הנישואין במדינה הזרה, ניתן להירשם בתור זוג נשוי במשרד הפנים, במדינת ישראל. האפשרות להינשא במדינה זרה שמורה לבני דתות שונות וגם לבני זוג שמוגדרים בתור מנועי חיתון, אפילו אם הם בני אותה דת, כמו כהן וגרושה על פי הדין הדתי עברי.
במידה ובני זוג שאינם יכולים להינשא במדינת ישראל לפי הדין הדתי, מבקשים להתגרש, עומדות בפניהם שתי אפשרויות. האפשרות האחת היא להתגרש על פי הדין הדתי-האישי שלהם. האפשרות הזו רלוונטית לבני זוג שיכולים להינשא בארץ על פי הדין הדתי, אך בוחרים להינשא במדינות זרות (אפשרות זו שכיחה מאוד וזוגות רבים נישאים בקפריסין ובצ'כיה). לעומת זאת, אם אכן מדובר בבני זוג שאינם יכולים מראש להינשא במדינת ישראל, הרי שבמקרה כזה יהיה עליהם להגיש בקשה שנקראת "בקשה להתרת נישואין" לבית המשפט לענייני משפחה.
מה היחס בין בית המשפט לענייני משפחה ובית הדין הרבני
שאלה שכיחה היא: מה ההבדל בין בית המשפט לענייני משפחה, לבין בית הדין הרבני. הבה נשיב:
כפי שציינו לעיל, לבית הדין הרבני יש סמכות בלעדית לעסוק רק בתביעות הנוגעות לגירושין ונישואין. לבית הדין הרבני יש גם סמכות לעסוק בעניינים נלווים לנישואין וגירושין, כמו – תביעות שלום בית, תביעות למזונות. באשר לכל השאר, בית המשפט לענייני משפחה הוא הערכאה המשפטית אשר לה שמורה הסמכות לעסוק בכל תחומי המשפחה. אלו, כדוגמא, בין הנושאים שבסמכות בית המשפט לענייני משפחה: ענייני ממון בין בני זוג, ענייני משמורת ילדים, ענייני אימוץ ילדים, ענייני פונדקאות, ענייני ירושות וצוואות, סכסוכים עסקיים בין בני משפחה ועוד.
לבית הדין הרבני יש לעיתים סמכות לעסוק בנושאים שבאופן רגיל אין לו סמכות לעסוק בהם, כמו משמורת ילדים וחלוקת רכוש בין בני זוג. אך הסמכות הנוספת של בית הדין הרבני יכולה להתקיים בשני מקרים. המקרה הראשון הוא, כאשר ישנה הסכמה לקיים את ההליך בפני בית הדין הרבני. המקרה השני הוא במקרה של תביעת
גירושין כרוכה. כלומר, כאשר צד להליך הגירושין מגיש תביעת גירושין, אשר כורכת עמה גם את ענייני הרכוש, המשמורת וזמני שהות. במקרה כזה, במידה והצד שהגיש את התביעה הקדים את הצד השני, הרי שאז בית הדין הרבני "רוכש" סמכות לעסוק גם בנושאי רכוש ומשמורת, למרות שבדרך כלל אין לו את הסמכות לכך.
אותה אפשרות להגיש תביעה כרוכה, יוצרת לא פעם מרוץ סמכויות בין בית הדין הרבני לבית המשפט לענייני משפחה. כלומר, מדובר בסיטואציה שבני זוג נמצאים בהליכי פרידה ומנסים להקדים ולהגיש תביעה, כדי לזכות ביתרון מסוים. לעיתים לבעל עדיף להגיש תביעת גירושין כרוכה לבית הדין הרבני ולעיתים דווקא לאישה עדיף להגיש תביעת גירושין כרוכה (וזאת בניגוד למיתוס הידוע כי לגברים בהכרח נכון בית הדין הרבני ולנשים לא…). לעומת זאת, לעיתים עדיף לצד אחד לפצל את תביעותיו ולהגיש תביעות נפרדות, כלומר – לבית המשפט לענייני משפחה ולבית הדין הרבני. כל מקרה נבחן לגופו ולשם בניית האסטרטגיה המשפטית הנכונה מומלץ תמיד להיעזר ולהתייעץ בעורך דין גירושין.
איך מתגרשים בצורה יעילה ומהירה?
אין ספק שרוב בני הזוג שנמצאים בהליך גירושין, רוצים להתגרש במהירות וביעילות. בתור עורכי דין לגירושין, אנו סבורים שכדי להתגרש במהירות וביעילות, כדאי ליישם לפחות חלק מהעצות שנציג להלן, שבוודאי לא מהוות רשימה סגורה או מלאה:
להתנהג בכבוד – אם אתם באמת רוצים להתגרש במהירות וביעילות, הרי שהדרך לכך מתחילה בהתנהגותכם האישית. אל תשכחו שהגירושין שלכם הם לא מאויב, אלא מבן או בת זוג, מי שהקמתם עמו משפחה.
לפנות להליך גישור – כפי שציינו לעיל, אם תצליחו באמצעות משא ומתן לערוך הסכם גירושין, הרי שאז תוכלו לחסוך הליך משפטי מורכב מאוד. אם אינכם מצליחים להגיע לידי הסכמות, מומלץ מאוד לפנות למגשר גירושין, אשר יוכל לסייע לכם ולגשר בין האינטרסים המשותפים.
לקבל ייעוץ משפטי – אין ספק שכדי לייעל את הליך הגירושין, כדאי מאוד לדעת בדיוק היכן אתם עומדים מבחינה משפטית, מהן הזכויות והחובות שלך בהליך, כדי שתוכלו לכלכל את צעדיכם בתבונה. הדרך לכך היא לפנות בהקדם לעורך דין גירושין בעל ניסיון וידע בתחום זה, אשר יוכל ללוות אתכם ולייצגכם נאמנה.
לזכור מדוע אתם רוצים או רוצות להתגרש – לא לשכוח ולזכור שאתן/ם רוצים או רוצות להתגרש כדי ליצור לעצמכם עתיד טוב יותר ומציאות חיים נעימה יותר. אם תזכרו זאת, סביר להניח שגם הליך הגירושין יהיה מהיר ויעיל בהרבה.
