בבע"מ 919/15 אשר נדון בבית המשפט העליון, התגלתה מחלוקת – כיצד ניתן לקבוע את חלוקת המזונות בהתאם לגיל הילדים, ובפרט: כיצד יתחלק נטל מזונות הילדים בין שני ההורים, כאשר שניהם מנהלים משמורת פיזית משותפת ושוהים פרק זמן זהה או דומה עם הילדים?

בית המשפט העליון, קבע כי כאשר הכנסותיהם הכלכליות של ההורים הן זהות או דומות, אין סיבה שרק האב יישא בחיוב דמי המזונות של ילדיו, אלא שגם האם תישא בהם. במאמר זה נסקור: מהם מזונות, מהם מזונות ילדים, כיצד בית המשפט יצר תקדים ובפרט: איך בתי הדין הרבניים מיישמים את הלכת בע"מ 919/15 של בית המשפט העליון ועוד.

מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות. אין לראות במאמר זה תחליף לייעוץ משפטי על ידי עורך דין לענייני משפחה.

מזונות:

מטרת העל העומדת מאחורי פסיקת מזונות ילדים הינה טובת הילדים והמשך סיפוק צרכיהם גם לאחר שהוריהם החליטו לפתוח בהליך גירושין.

דיני המזונות נפסקים וחלים בהתאם לדין האישי במדינת ישראל. זאת אומרת, על הורים יהודים יחול הדין העברי. כמו כן, חשוב לציין כי על הורים בעלי דת אחרת או הורים שהדין האישי שלהם אינו מחייב אותם בתשלום דמי מזונות, יחול החוק האזרחי למזונות.

כדי להבין את מהות מזונות הילדים, חשוב להבהיר כי מזונות ילדים מתחלקים למזונות מדין חובה (כלומר – מזונות שכוללים את החובה לשאת בהוצאות הבסיסיות הנדרשות לגידול הילדים). כמו כן, מזונות מדין צדקה – כלומר מזונות שמשולמים בהתאם ליכולת הכלכלית של החייב במזונות.

אם בעבר ועל פי הדין האישי, המזונות חלו ושולמו על ידי האב. הרי שפסיקת בית המשפט העליון התאימה את הפרשנות של הדין האישי לשינויים החלים בחברה הן מהצד של הנשים, שעובדות היום יותר מבעבר, משתכרות ולעיתים אף משתכרות יותר מהאב והן מהצד של הגברים, שעם השנים ביקשו להיות ויותר ויותר חלק בגידול הילדים ומשכך לשהות עימם זמן רב יותר.

הפרשנות הזו, של בית המשפט העליון, את ההלכה היהודית, לא התקבלה בחיבוק גדול על ידי בתי הדין הרבניים, אולם גם להלכה זו השפעה על בתי הדין הרבניים וראו הסקירה להלן;

מזונות ילדים – יישומם לאחר פסק הדין של בית המשפט העליון:

הבה נבחן בקצרה, כיצד פסיקת בית המשפט העליון – באה לידי ביטוי בבתי הדין הרבניים.

בתיק 4 /1140557 בבית הדין הרבני בבאר שבע קובע אב בית הדין הרב אדרי כי הפרשנות של הערכאה האזרחית את דין התורה לפיו חייבו גברים במזונות – הייתה שגויה כל הזמן! ולמעשה היכן שטענו כי בתי הדין פוסקים מזונות נמוכים, לא היו אלו נמוכים, אלא מזונות שנפסקו לגבר רק על הזמן שהילדים מצויים עם האם. ומיש פסק על האב מזונות גם על הזמן שהן עימו וגם על הזמן שהם עם האם, חטא כלפי גברים.
וראו:

"הנחת היסוד, עליה חזר כב' השופט (של בית המשפט העליון) שלוש פעמים ולפיה לפי הדין העברי על האב להעביר לידי האם את מלוא סכום הצרכים ההכרחיים עבור התקופה של חודש שלם, מבלי לקזז בדרך כלשהי את ההוצאה הישירה שמוציא הוא על ילדיו, נשגבה מבינתי.

לפי דין תורה אין כל ספק שהאב מחויב להעביר לידי האם את סכום צרכי הילדים בתקופה שהם אצלה בלבד ,ולא ניתן להבין מאין "צפה" פרשנות זו, וכיצד עלה על הדעת שיש במקורותינו הקדומים מקור ולפיו כאשר המשמורת משותפת ישלם האב מזונות לאם עבור חודש שלם, ובנוסף יישא בהוצאות הילדים במחצית הזמן בה הם שוהים אצלו. אין ספק שלפי דין תורה חיוב המזונות יצטרך להביא בחשבון את משך הזמן בו הילדים שוהים אצל האב, ולקזזו מהסכום העובר לידי האם. אם אכן פסקו אי פעם בתי המשפט פסיקה מוזרה כזו, ולפיה על האב להעביר לידי האם דמי מזונות גם על התקופה בה הילדים שוהים אצלו, פרשנות זו היא היא הגורם לנטל שהוטל על כתפי האבות. אין כל ספק שבבית הדין הרבני לא עלה על הדעת לחייב את האב פעמיים. כשתמצא לומר, אמש חייבו בתי המשפט את האבות בדמי מזונות גבוהים, ודוקא מכח הפרשנות שאפשרה זאת גדל הנטל על האבות מנשוא. לעומת זאת, בית הדין שלא עלה על דעתו לחייב את האב גם על התקופה בה שוהים ילדיו אצלו, חייב בדמי מזונות נמוכים יותר. והנה אותם דמי מזונות עצמם שחויבו על ידי בית הדין אמש ונתפסו כנמוכים, הפכו להיות היום גבוהים כתוצאה מנפלאות הפרשנות"

ובמילים פשוטות: המחלוקת בין בתי הדין לבתי המשפט האזרחיים הינה רק על דרך הפרשנות של הדין העברי ודין תורה, התוצאה אם כך דומה.

לא ניתן להתעלם מהאמירה הבאה בפסק הדין של בית הדין הרבני

"תפיסות של צדק ושוויון, לא היו מעולם ולא יהיו לעולם פרמטר לקביעת הלכה, ולא יכירם מקומם של תפיסות אלו בין חובשי ספסלי בית המדרש ופוסקי ההלכה הצרופה והמסורה לנו מימות משה רבינו"

ולפי תפיסה זו אנחנו מבינים, שהתוצאה היא דומה(!), בין אם ערכאה אזרחית תפסוק על פי ההלכה החדשה של בית המשפט העליון ובין אן ערכאה דתית תפסוק מזונות רק על הזמן שהילדים נמצאים אצל האם, נמצא את עצמנו עם תוצאה דומה וסכומי מזונות דומים. הסיבות להגיעה לתוצאה דומה זו והנימוקים לתוצאה דומה זו – שונים בתכלית בין 2 הערכאות.

במסגרת הליך (אש') 969794/12 פלוני נ' פלונית, אשר נידון בבית הדין הרבני האזורי בעיר אשקלון, נבחנה סוגיית חיוב מזונות ילדים במשמורת משותפת ואנו עדים לכך כי בתי הדין אף הם מתחשבים בזמן ששוהים הילדים עם כל אחד מההורים:

"בעניין הפחתת סכום המזונות בשל המשמורת המשותפת, בית הדין החליט בעבר שהוא ידון בזה כאשר ייקבע סופית שהמשמורת היא אכן משותפת, והיא תוחל רטרואקטיבית מהיום שבו החלה תקופת הניסיון למשמורת משותפת.

אחר שהוכרע עניין המשמורת כאמור, וביה"ד קבע שהמשמורת תהא משותפת, מחצית מהזמן הילדים ישהו אצל האב ומחצית מהזמן אצל האם, הגיעה העת לדון בשאלת הפחתת סכום המזונות שחייב האב".

אלא ששוב אנו נתקלים בפרשנות דין תורה שונה על ידי בתי הדין הרבניים אל מול הערכאה האזרחית וראו מאותו פסק דין:

לענ"ד פסק הדין בבע"מ 919/15 המשווה את האב ואת האם בחיוב מזונות הקטינים לוקה בכמה משגים:

א. סמכו על פוסקים הסוברים שתקנת הרבנות הראשית הינה מדין צדקה בעוד שמלשון התקנה מוכח לא כך.

ב. הכריעו שחיוב האב והאם מדין צדקה זהה, בעוד שמהפוסקים נראה שיש לפסוק בזה שהקרוב קרוב קודם, והאב קרוב יותר מהאם.

ג. הכרעת הספק צריכה להיות על פי ההלכה כפי שנהוג לפסוק בבתי הדין ובבתי המשפט ולא על סמך אג'נדות ותפיסות עולם חדשות.

בשולי הדברים ולא בשולי חשיבותם אוסיף שתי הערות.

א. מבחינה משפטית, בנסיבות דנן, מדובר בפרשנותו של הדין האישי החל על תביעה למזונות, בין שהיא נדונה בבית-משפט ובין שהיא נדונה בבית-דין רבני. במקרה כזה, בית הדין הרבני הוא הוא הפרשן המקורי והמומחה למשפט עברי כפי שנמסר מדור לדור מאז ימות משה רבנו ע"ה, ואין בית הדין הרבני כפוף לפרשנות המשפט העברי כפי שנעשתה בבית המשפט האזרחי(ראו בג"ץ 5969/94 אליהו אקנין נ' בית הדין הרבני האזורי בחיפה פ"ד נ(1) 370\ 376 (1996)).

ב. פסק דין זה לא עסק כיצד ראויה להיות החלוקה הצודקת במזונות הילדים בין ההורים, אלא כיצד יש לדון במצב המשפטי הקיים היום. אם יש עיוות הדורש תיקון – יש לעשות זאת במסגרת תקנה מחודשת של הרבנות הראשית לישראל בלבד".

על אף הביקורת של בית הדין את פרשנות הערכאה האזרחית את דין התורה, הננו עדים לתוצאות דיי דומות בין הערכאות וראו מה נפסק בפסק דין זה:

"האב הגיש את תלושי השכר שלו, ופירוט חשבון הבנק, בדיון נאמר על ידו שמדובר בסכום ממוצע של 14,000 ש"ח.

האם משתכרת בדרך כלל כ -10,000 ש"ח לחודש, ולעתים יותר עקב נסיבות שונות.

שני הצדדים טוענים זה כנגד זה על מתן שיעורים פרטיים בהיקף מסויים, לא הומצאו הוכחות וקשה לעמוד על האמת בעניין.

לפי נתונים אלו בסך הכל מצבו הכלכלי של האב בדרך עולה על האם וגם אם בחישובים מדוייקים יותר תימצא סטייה מהסכום הצגנו, בוודאי שהשתכרות האם תהיה לכל היותר שקולה לו.

הפוסקים שמדבריהם משתמע שיש לחייב גם את האם במזונות הילדים, עוסקים במקרים בהם האם אמידה ואילו האב אינו אמיד, ואזי יש לפנות אל האם שתתמוך גם היא במזונות הילדים.

כך לדוגמא כותב הראש"ל הרב עובדיה יוסף זצ"ל (שו"ת יביע אומר אה"ע יא,סז): "ואם האב אינו אמיד ופרנסתו מצומצמת והאם אמידה שתוכל לפרנס את הבן או הבת שהם למעלה מגיל שש שנים יש לחייב את האם במזונות מדין צדקה…"

כך גם נכתב בהחלטת מועצת הרבנות הראשית:

"על היושבים על מדין להוסיף לשיקול הדעת בפסיקת מזונות הילדים את היכולת הכלכלית של האם".

מדבריהם עולה שיש מקרים בהם האב אינו מסוגל לפרנס ומאידך האם בעלת יכולות גבוהות ופרנסה מרווחת, ואזי יש להפחית את מחיוב המזונות של האב.

במקרה דנן יש יתרון של האב על האם. ושיקול הדעת אינו נוטה, בנתונים של מקרה דנן, להשמטת האחריות מכתפי האב לכתפיה של האם.

בנוסף אני סבור שבדרך כלל בפסיקת מזונות המקובלת כבר מוטל חלק מהמזונות על האם, שכן הסכומים המקובלים בפסיקה נמוכים יותר מאשר נתוני הלמ"ס לגבי הוצאות ילד במשפחה.

לנוכח זאת הסכומים שנקבעו כעת, כאשר הילדים במשמורת משותפת ועל כן חלק מהזמן הם אצל האב שדואג לצרכיהם בזמן שהם אצלו, ולגבי הזמן שהם אצל האם, נקבע בסך 900 ש"ח לכל ילד, סך הכל 1,800 ש"ח לשני הילדים, מלבד 1,100 ש"ח למדור, והוצאות חריגות, הם תואמים את צורכי הילדים ואת יכולות ההורים".

ושוב אנו עדים כי הנימוקים והדרך בפסיקת מזונות, שונה לחלוטין בין בתי הדין הרבניים לבין בתי המשפט לענייני משפחה.