ברוב רובם של המקרים המתגרש "הטרי" נקרא לו, אשר פונה אליי בפגישת ייעוץ ראשונית, מגיע אליי עם ידע קודם שרכש ממכרים, גרושים אחרים, שכנים, כל אחד מאלו חושב שבגלל שהוא עבר הליך גירושין או בגלל שחבר קרוב עבר הליך גירושין הפך הוא להיות מומחה ובעל ידע רב בהליכי גירושין, דבר שלא יכול להיות נכון!!!

הליך גירושין הוא הליך מורכב, ראשית – משום העובדה כי יש 2 ערכאות שיפוטיות הדנות בהליכי גירושין : בית הדין הרבני ובית המשפט לענייני משפחה.

שנית – משום שהוא מורכב לא רק מתחום המשפט בלבד אלא מורכב הרבה ומונע הרבה מרגשות, תחושות, אמוציות גבוהות – שמשחקות תפקיד הן בתחילת הדרך והן לאורך ההליך שכן הליך גירושין הינו מאבק פסיכולוגי לא פחות (אם לא יותר) מאשר מאבק משפטי.

כל תיק גירושין שונה הוא מאחר! כל תיק גירושין מורכב מנסיבות חיים שונות, מעובדות שונות! כל תיק גירושין ייקבל מענה שונה, אסטרטגיה שונה התואמת את נסיבות המקרה וכמובן את אופיו של הלקוח, רצונו ושאיפותיו מההליך.

על כן – אל תתפסו לטעות! אל תקשיבו לעצות של אנשים, שאולי קרובים אליכם ורוצים בטובתכם באמת ובתמים, אבל הם עדיין, בכל הכבוד, אינם אנשי מקצוע! הם אינם נמצאים יום יום בבתי המשפט או בבתי הדין וודאי שאין להם יתרון על עו"ד העוסק בתחום דיני המשפחה

במאמרי זה אנסה להפריך מספר מיתוסים הקשורים להליך הגירושין, המצויים בידיעתו של כל מתגרש "טרי" ואינם בהכרח האמת לאמיתה ואלו הם מקצתם:

המיתוס הכי נפוץ בגירושין כי לגבר טוב – בית הדין הרבני ולאישה – בית משפט לענייני משפחה אינו נכון כלל ועיקר.

לגבר עדיף לכרוך את תביעותיו לתביעת הגירושין המוגשת ברבנות ואילו לאישה עדיף להגיש את תביעותיה בבית משפט לענייני משפחה.

המצב החוקי בישראל סבוך ומורכב מפאת העובדה כי הליכי הגירושין מתחלקים לשתי ערכאות שיפוטיות בית המשפט לענייני משפחה ובית הדין הרבני.

במצב משפטי כה סבוך אני מסכימה כי יש חשיבות מכרעת לקביעת הדרך בה תוגשנה התביעות ולאיזו ערכאה משפטית והכול בהתאם לנסיבות הספציפיות של כל מקרה.

אכן בגין "מירוץ הסמכויות" בין שתי ערכאות שיפוטיות אלו, קיימת חשיבות מי מגיש ראשון תביעותיו ולאיזו ערכאה יש להגיש אבל המיתוס כי לגברים טוב בביה"ד ולנשים טוב בהכרח להגיש תביעות בבימ"ש אינו נכון כלל ועיקר.

יהיו מקרים שנכון יהיה להמליץ לאישה דווקא להגיש תביעותיה בביה"ד הרבני כך למשל תביעה לשלום בית אשר תסייע בידה לקבל מדור ספציפי בביה"ד הרבני, יהיו מקרים שנכון יהיה להמליץ לאישה להגיש תביעת מזונות אישה בביה"ד הרבני דווקא ולא בבימ"ש.

יהיו מקרים שנכון יהיה להמליץ לגבר להגיש תביעת גירושין כרוכה לשם קניית סמכות בביה"ד הרבני, אולם בנסיבות אחרות לא תמיד נכון טאקטית להגיש תביעת גירושין בבית הדין הרבני כדי שלא "תקום" עליו תביעת כתובה של האישה.

לגבר אשר גילה כי אשתו בוגדת בו, אבל אין זו מטרתו של הגבר להתגרש מאשתו, יכול ובמקרה כזה לא כדאי יהיה לו לחשוף בפני בית הדין הרבני את האינפורמציה על בגידתה, בין היתר, משום שבסופו של דבר יכולים לחייבו להתגרש מאשתו…

לכן, חשוב לקבוע פגישת ייעוץ אצל עורך הדין, אשר במסגרתה פורש הלקוח בפני עורך הדין את מלוא עובדות המקרה שלו ואשר במהלכה שומע עורך הדין את הדברים ובעל ניסיון ויידע לבנות את האסטרטגית הגירושין הטובה ביותר והמתאימה ביותר למקרה וללקוח.

קיימת חשיבות יתרה בכתיבת תביעת הגירושין כך שתעמוד בכל המבחנים המשפטיים ולא "תיפול" משום שלא נכתבה נכון ואז למעשה "פספס" הגבר את ההזדמנות כי בית הדין יתפוס סמכות וידון בתביעותיו.

גבר החפץ להקדים את אישתו ולהגיש תביעה בבית הדין הרבני על מנת שכל ענייני הצדדים ידונו בבית הדין הרבני ולא בבית משפט צריך לדעת שיש חשיבות מכרעת בכתיבת התביעה על פי קריטריונים מסוימים כך למשל בראש ובראשונה, יש לבסס את תביעת גירושין תחת עילת גירושין ספציפית (או מספר עילות גירושין) שניתן להוכיחה. שכן, במידה ואין עילת גירושין, בעל המגיש תביעה כזו, יהא חשוף לדחיית תביעתו ואף לחיוב בתשלום הכתובה לאשתו.

קיימת חשיבות לכרוך את העניינים שרוצים שידונו בהם במסגרת התביעה כדין! ובכנות!

גם כאן, פנייה לעורך דין מנוסה בתחום דיני המשפחה, תסייע בהכנת תביעת גירושין כרוכה, שתיכתב באופן בו כל הקריטריונים של כריכה כדין ובכנות ימולאו במסגרת התביעה.

עורך דין המנוסה בתחום דיני המשפחה והעוסק בתחום יום יום, יכתוב תביעה שלא תדחה על ידי בית הדין הרבני וכך זוכה הבעל כי הסמכות לדון בכל העניינים שרצה שידונו בבית הדין הרבני אכן ידונו בבית הדין הרבני ולא בבית משפט!

גבר לא יחויב בתשלום מזונות ילדיו כאשר אשתו מרוויחה יותר ממנו – לא מדויק. התשובה לכך מצויה בין היתר בגילם של הילדים.

על פי ההלכה היהודית, על האב חלה חובה לספק את כל צרכיו ההכרחיים של ילדיו (עד הגיעם לגיל 15 שנים) וזאת ללא קשר ליכולת האם. זאת אומרת גם אם האם משתכרת יותר מהאב, עדיין יהיה האב חייב בתשלום מזונות לילדיו.

יצוין כי לאחר גיל 15 שנים מדובר על מזונות מ"דין צדקה" שאז סביר כי יכולתה הכלכלית של האם תיבחן על ידי בית המשפט ואם יש ביכולתה סביר כי תחויב להשתתף במזונות הילדים, מעבר לצרכים ההכרחיים.

ניתן לומר כי בהקשר למיתוס האמור כי ככל שהאם מרוויחה יותר מהאב, סביר כי סכום מזונות הילדים יהיה קרוב יותר למינימום תשלום המזונות ההכרחי.

כאשר נקבעת משמורת משותפת האב לא צריך לשלם מזונות לילדים – לא מדויק.

אנו עדים היום ליותר ויותר פסיקות של משמורת משותפת.

השאלה בדבר מזונות הילדים במסגרת של משמורת משותפת משתנה מפסיקה לפסיקה ועדיין אין אחידות בין השופטים.

נהוג לראות בפסיקה היום שקיימת הפחתה של 25% משיעור המזונות אשר היה נקבע לו המשמורת הייתה בידי האם בלבד.

קיימת פסיקה של הפחתה של 10% ואף קיימת פסיקה אחת של בית המשפט לענייני משפחה בראשל"צ בה נפסק כי במסגרת המשמורת המשותפת שנקבעה בתיק, הרי שכל הורה ישלם על הוצאות הילדים בזמן שהם אצלו.

חשוב לציין כי בשל העובדה כי הדין העברי מחייב את האב במזונות ילדים, ודין זה קיים עד היום למרות שהיום נשים עשויות להשתכר בצורה שווה לגבר, עדיין הגבר חייב לשלם לאישה מזונות עבור הילדים גם כאשר מדובר במשמורת משותפת.

אני מובטל לא אחויב במזונות ילדיי עד שאמצא עבודה. גם אב מובטל, נכה, אסיר יחויב במזונות ילדיו.

החובה המוטלת על אב למזונות ילדיו מקורה בדין העברי, מדובר בחובה אבסולוטית של האב לספק ולזון את ילדיו כדי צרכיהם ההכרחיים.

חשוב לציין כי יחייבו אב במזונות ילדיו לא רק על סמך השתכרותו בפועל אלא גם על סמך פוטנציאל השתכרותו, ואם הוא גבר צעיר, בריא אין מניעה כי יצא לעבוד ויממש את פוטנציאל השתכרותו על מנת שילדיו יאכלו וכן על סמך נכסים ו/או רכוש אחר, הרשום על שמו.

המינימום ההכרחי של מזונות ילדים עומד היום על סך של כ- 1,350 שקל לילד, כאשר לכך יש להוסיף מחצית מעלות החינוך הבסיסי, 30% מהוצאות המדור עבור ילד אחד, 40% עבור 2 ילדים, ומחצית מתשלומים רפואיים חריגים.

אישה שבוגדת, לא תהא זכאית לקבל משמורת על ילדיה.

בגידת האם באבי ילדיהם היא לא הסיבה אשר בגינה יופרדו ילדים מאימם.

במשטרנו המשפטי (על אף ועדת שניט – ראה מאמר נפרד נרחב בסוגיה זו) עדיין קיימת חזקת הגיל הרך לפיה ילדים עד גיל 6 יהיו במשמורת אימם, אלא אם הוכח כי האימא אינה כשירה נפשית ומנטאלית להיות משמורנית על ילדיה (למשל הוכחה הזנחה משוועת, אלימות קשה כלפי הילדים וכיו"ב).

מכל מקום, ההחלטה בעניין משמורת הילדים נקבעת תמיד על פי טובת הילד, כאשר טובת הילד נבחנת על פי מספר קריטריונים בין היתר חוות דעת של מומחים בתחום: אלו יכולים להיות עו"ס מיחידת הסיוע, פקידת סעד ממשרד הרווחה ו/או חוו"ד של בדיקת מסוגלות הורית.

בכל מקרה ההחלטה על משמורת הילדים לא תהיה על פי רמת פגיעתו של בן או בת הזוג בבן או בבית הזוג השני. כלומר בגידה אינה קשורה כלל וכלל להחלטה על משמורת הילדים.

אישה שבוגדת לא תהיה זכאית לחלוקת הרכוש המשותף (לא תהיה זכאית לחצי מהרכוש המשותף) – לא נכון.

אכן הייתה קיימת פסיקה כזו של בית הדין הרבני האזורי. אולם בג"צ בסוגיה זו הפך את פסיקתו של בית הדין הרבני האזורי באופן כזה שלבגידה אין כל קשר בחלוקת הרכוש.

מה שכן, אישה שבגדה עשויה שלא להיות זכאית למזונות אישה ולכתובתה, אבל גם זה תלוי נסיבות המקרה.

הדירה רשומה רק על שמי ולכן לאשתי לא מגיעה חלק בדירה, חשוב מאוד לציין שבחלוקת רכוש חשובים מאוד עובדות המקרה. במקרה אחד יכול ודירה שניתנה במתנה לאחד מבני הזוג לא תחולק בין הצדדים בעת שהם מתגרשים ובמקרה אחר הדירה תחולק בין הצדדים שווה בשווה.

במקרה אחד יכול שרכוש שיש לבן הזוג מלפני הנישואין לא יחולק בין הצדדים ובמקרה אחר יחולק גם יחולק! והכול כאמור תלוי בעובדות המקרה: אורך הנישואין, התנהלות הצדדים ביחס לרכוש ובכלל, הבטחות שניתנו, הרישום הקיים, המאמץ המשותף, פערים בהשתכרות ועוד כהנא וכהנא עובדות אשר מהותיות לצורך מתן תשובה ברורה.

באשר לסוגיית הרישום של הנכסים חשוב לציין כי רכוש הרשום רק על שם אחד מבני הזוג אינו משקף בהכרח את הבעלות האמיתית. וכפי שהפסיקה קובעת "רישום אינו חזות הכול"!

חשוב לציין לבן הזוג שהרכוש לא רשום על שמו ולבקש מייד סעדים זמניים בדמות עיקולים או צווי מניעה, על מנת למנוע הברחת רכוש משותף על ידי בן הזוג שעל שמו רשום הרכוש.

הבאתי רכוש מלפני הנישואין לכן לבן זוגי לא מגיע מרכוש זה – שוב התשובה המלאה והנכונה טמונה בנסיבות הספציפיות של כל מקרה.

התשובה תלויה בין היתר באורך הנישואין, בהתנהגות הצדדים באשר לאותו רכוש, האם מדובר בדירה שהביאו מלפני הנישואין אבל בני הזוג גרו בה 30 שנה והתנהגו בדירה כמנהג בעלים וראו בכך רכוש משותף, האם בן הזוג השקיע כספים משלו או כספים משותפים בשיפוץ הדירה??!!

הכלל "היבש" הוא שנכס שנרכש כתוצאה ממאמץ משותף יראו בו נכס משותף. לעומת זאת, נכס אשר לא הושג במאמץ משותף – כך הוא נכס שיש לבן זוג אחד מלפני הנישואין, הצד השני יצטרך להוכיח שכוונת הצדדים הייתה לראות את הנכס כרכוש משותף לכל דבר ועניין.

מומלץ ביותר בתחום הרכוש המשותף לברר עם עורך הדין במסגרת פגישת הייעוץ לא רק מה אומר החוק היבש אלא כיצד ניתן יהיה להשיג בצורה חוקית ומשפטית את המטרות שאותן אתה רוצה להשיג באשר לרכוש המשותף ובהתאם להגיש התביעות המתאימות.

ילדים תמיד יירשו את הוריהם ובני זוג תמיד יירשו את בני זוגם – זה עשוי להיות נכון כל עוד אין צוואה.

אדם תמיד יכול לערוך צוואה אשר בה ייקבע מי יהיו יורשיו. בעת שקיימת צוואה הולכים לפי הכתוב בצוואה ולא לפי חוק הירושה. צוואה למעשה גוברת על חוק הירושה.

אם אין צוואה, אז כן, חוק הירושה קובע כי ילדים יורשים את הוריהם ובן זוג יורש את בן זוגו שנפטר.

ידועים בציבור אינם זכאים לרשת או ידועים בציבור נדחים תחת ילדיהם של המנוחים – לא נכון. סעיף 55 לחוק הירושה עונה על שאלה זו באופן כזה שידוע או ידועה בציבור יורשים את בן הזוג שנפטר כאילו היו נשואים לו. יתרה מכך, ידועה בציבור אף זכאית למזונות מן העיזבון ע"פ חוק הירושה וזאת על אף שלא נשאה למנוח! כל זה נכון כמובן, כל עוד אין צוואה.

אם אני מקבל רכוש בצוואה של אדם, הרכוש מובטח לי – חשוב לדעת שצוואה ניתן לשנות בכל עת. הצוואה האחרונה של המנוח היא זו שתחייב בכל מקרה.

ככל שישנן טענות כי המנוח הותיר צוואה מאוחרת , נפלו בצוואה פגמים, הצוואה אינה משקפת את רצונו האמיתי של המנוח, הצוואה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת ו/או תחת לחץ ו/או איום ו/או אונס, אחד הנהנים על פי הצוואה נטל ולקח חלק בעשייתה רצוי להגיש התנגדות לקיום צוואה, וחשוב לדעת שיש מועד קצר להגשת ההתנגדות מרגע שהצוואה פורסמה וזאת תוך 14 ימים – בסוגיה זו רצוי שיהיה לווי צמוד של עו"ד הבקיא בתחום דיני הירושה והצוואות.

ילד שנולד מחוץ למסגרת הנישואין לא יהיה זכאי לירושה של אביו המנוח או יהיה במעמד מופחת מהילד שנולד למנוח בתוך מסגרת נישואין – זכות הירושה שקיימת לילדיו של המוריש מוענקת לו מעצם היותו ילד טבעי, פרי חלציו, ועל כן אין הבחנה בין ילד "חוקי" לבין ילד שנוצר מ"יחסים מזדמנים" במילים פשוטות: כל ילד שהינו ילדו של המוריש זכאי לרשת אותו בחלקים שווים עם שאר הילדים בין אם הילד נוצר במסגרת הנישואין ובין אם לאו, בין אם היה ילד רצוי ומתוכנן ובין אם לא. גם כאן הכול כפוף לכך שאין צוואה שקובעת אחרת.

אחד המיתוסים הנפוצים הינו שאישה שנכנסה להריון מגבר בניגוד להסכמתו ומבלי שידעה אותו על כך שאינה נוטלת אמצעי מניעה – אינה זכאית לדרוש בשם הילד שנולד מזונות ילדים . מיתוס זה הופרך בשורה של פסקי דין.

התפישה המשפטית קובעת כי גבר המקיים יחסי מין עם אישה מחויב בנטילת אחריות לכל תוצאה ולכל התפתחות היכולה לנבוע מקיומם. נטילת אחריות משמעה כי במקרה של התעברות, אבי הילד יחויב במזונות בנו הקטין כאשר אין חשיבות, ולו גם מזערית, לנסיבות בהן נוצר הילד, בין אם במרמה או תחת רצון.

רבים חושבים כי זוגות שהתחתנו בנישואים אזרחיים – לא יצטרכו להתגרש ברבנות, אך מדובר במיתוס שאינו נכון.

בני זוג שנישאו בנישואין אזרחיים והם יהודיים יצטרכו את הגירושין כן לבצע בבית הדין הרבני.

יצוין כי הליכי גירושין של נישואין אזרחיים לרוב קלים הרבה יותר בכל מה שנוגע להתנהלות הגירושין בבית הדין הרבני.

הסכם משפטי פוטר את הגבר מחובותיו כלפי בנו

רבים חושבים כי חתימה עם האישה שממנה נולד לגבר ילד כתוצאה מ"גניבת זרע" על הסכם ולפיו יהיה פטור ממזונות.

הסכם משפטי אשר פוטר את הגבר מחובותיו כלפי בנו – מנוגד לכל התפיסות החברתיות והערכים בהם החברה דוגלת ולהסכם כזה אין תוקף!

לכן, בית המשפט קבע זה מכבר, כי הסכמים הנחתמים בין ההורים אינם מחייבים את ילדיהם הקטינים כאשר הסכמים אלו אינם משקפים את טובת הילדים. במקרה כזה רשאי הילד להגיש תביעה עצמאית לבית המשפט (באמצעות אימו או ידיד קרוב) לפסיקת מזונותיו, ללא כל תלות בהסכם שנחתם בידי הוריו.