[fusion_builder_container background_parallax="none" enable_mobile="no" parallax_speed="0.3" background_repeat="no-repeat" background_position="left top" video_aspect_ratio="16:9" video_mute="yes" video_loop="yes" fade="no" border_size="0px" padding_top="20" padding_bottom="20" hundred_percent="no" equal_height_columns="no" hide_on_mobile="no"][fusion_builder_row][fusion_builder_column type="1_1" layout="1_1" background_position="left top" background_color="" border_size="" border_color="" border_style="solid" spacing="yes" background_image="" background_repeat="no-repeat" padding_top="" padding_right="" padding_bottom="" padding_left="" margin_top="0px" margin_bottom="0px" class="" id="" animation_type="" animation_speed="0.3" animation_direction="left" hide_on_mobile="no" center_content="no" min_height="none" last="no" hover_type="none" link="" border_position="all"][fusion_text columns="" column_min_width="" column_spacing="" rule_style="default" rule_size="" rule_color="" class="" id=""]

עורכת הדין לוסי מאיר עושה סדר בשאלות

מהי חברה משפחתית? מהי הדרך המועדפת לפירוק חברה משפחתית בעת פירוד או גירושין? כיצד להתגבר על הברחת רכוש מהחברה על ידי בן הזוג, בעל השליטה בחברה – וכיצד להתגבר על ניסיון לדלל מניות החברה?

חברה משפחתית הינה חברה שביקשה להיחשב כך בהתאם לכללים שונים ואשר בעלי מניותיה הם בני-משפחה.

בניגוד לשותפות, שאין לה אישיות משפטית נפרדת לצורך דיני המס, לחברה המשפחתית יש אישיות משפטית נפרדת לצורכי מס (וגם לצרכים אחרים).

יתרון המיסוי הגלום בהקמת חברה משפחתית, הינו כי לצורכי מס, החוק רואה בחברה המשפחתית אדם אחד – ורווחיה או הפסדיה מיוחסים לאדם אחד, המכונה: "נישום מייצג".

בעבר, שיעור המס לגבי חברות היה גבוה מזה שחל לגבי יחידים. לכן התקיים חשש שאנשים יימנעו מלהקים חברות. הרעיון שעמד מאחורי ההסדר, הנותן יתרונות מס להקמת חברה משפחתית, היה לעודד הקמת חברות מסוג זה.

הקמת חברה משפחתית, למשל בין בני זוג, היא תוצאה של בחירה. אך מה קורה במקרה של פרידה או גירושין??

ראשית, חשוב לברר: למי הסמכות? האם הסכסוך הינו סכסוך משפחתי כזה, המביא לכדי כך שהסמכות תהא לבית המשפט לענייני משפחה, או שמא המדובר בסכסוך עסקי רגיל, שאז מדובר בסמכות הקנויה בכלל לבית המשפט ה"רגיל".

התנאי הראשון לסמכות של בית המשפט לענייני משפחה, הינו כי המדובר בבן משפחה. חוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995, קובע מי הוא בן משפחה.

התנאי השני הוא כי עילת הסכסוך תהיה נעוצה "במשפחה".

הפסיקה קבעה, כי די בכך שהסכסוך המשפחתי תרם תרומה נכבדה וחשובה להיווצרותה של עילת התביעה, כדי שעילת התביעה תראה כ"סכסוך בחיק המשפחה".

ראו, למשל, פסק הדין בענין רע"א 6558/99 חבס נ' חבס, פ"ד נ"ד(4) 337.

בענין תמ"ש 57050-08 דחה בית המשפט לענייני משפחה תביעה כספית של נכד כנגד סבו וכנגד חברה משפחתית, וכך קבע:

"חזרתי ובדקתי את כתב התביעה ולא מצאתי כל טיעון המתייחס אפילו לכאורה לסכסוך משפחתי אשר תרם להיווצרות עילת התביעה ואפילו לא בדוחק. הלכה למעשה אפוא, הסכסוך בו אני מתבקשת להכריע הוא הסכסוך שבין הצדדים.

ובכן אומר כבר כאן, אין כל עילת סכסוך במשפחה אלא יש מחלוקת עסקית פשוטה, היינו סכסוך שלא "נתרם" ע"י יחסי משפחה לא תקינים או שניזון מסכסוך אחר. ההפך הוא הנכון".

שנית, חשוב לברר מהו סוג המניות שמחזיק כל אחד מבני הזוג: האם מניות רכושיות, כלומר המניות מייצגות את רווחי החברה, העומדים לחלוקה בין בעלי המניות – שאז יש לזכות את בן הזוג השני, הזכאי לשיתוף – או שמא מדובר במניות של ניהול ושליטה, שאז אין לזכות את בן הזוג השני הזכאי לשיתוף.

שלישית, יש לבדוק: מי השותף הפעיל בחברה ומי השותף הסביל? ישנם מקרים בהם שני בני הזוג פעילים בחברה ומפעילים אותה יחד – וישנם מקרים בהם אחד מבני הזוג הוא השותף הפעיל, העובד בחברה, ואילו בן/בת הזוג השני מחזיק במניות אמנם, אולם אין לו קשר פעיל ואינו תורם תרומה לפעילותה של החברה. ודאי שיש לכך משמעות בעת פירוק החברה, משמעות שנעמוד עליה מייד.

רביעית, יש לבחון את אופן פירוק השיתוף של החברה המשפחתית בין בני הזוג.

האופציות הקיימות לפירוק חברה משפחתית הן:

א. פירוק שיתוף בדרך של חלוקה בעין של המניות.

ב. פירוק שיתוף בדרך של מכירת המניות למרבה במחיר, וחלוקת התמורה שהתקבלה בין בני הזוג.

ג. פירוק שיתוף בדרך של תשלום שווי המניות על ידי בן זוג אחד לבן הזוג האחר.

מהי הדרך המועדפת בבתי המשפט לפירוק חברה משפחתית?

פסיקה של בית המשפט העליון, המיושמת חדשות לבקרים בבתי המשפט לענייני משפחה, מעידה כי חד-משמעית בתי המשפט יעדיפו את האופציה של חלוקה שתתבצע בחיוב כספי – כלומר: בן זוג אחד מעביר תשלום שווי המניות לבן הזוג האחר.

אתם מבינים וודאי, כי יש בכך קושי גדול, שהרי אם אין לבן הזוג כסף לשלם לצד השני את שווי המניות – כאשר במקרים רבים מדובר על סכומי כסף גדולים, בגובה של מאות ואף מיליוני שקלים – מה יעשה?

תשומת ליבכם כי המניות נחשבות לנכס בלתי מוחשי.

נדל"ן, דירה, בית וכל נכס אחר שצברו בני הזוג יחדיו, הינם נכסים מוחשיים שלגביהם אין חובה כי בית המשפט יחייב צד לרכוש את חלקו של הצד השני. אמת, יש לכל אחד מהצדדים זכות ראשונים לרכוש את חלקו של האחר בדירה/בית וכיו"ב, אבל בית המשפט לא "יכריח" אף אחד מבני הזוג לרכוש את חלקו של האחר.

בנכסים בלתי מוחשיים, כדוגמת מניות, אנחנו מוצאים יותר ויותר פסיקות, המעדיפות להורות על פירוק השיתוף בחברה המשפחתית, לא בדרך של חלוקה בעין או בדרך של מכירה לצד ג', כי אם בדרך של העברת שווי המניות מן השותף הפעיל בחברה לשותף הסביל.

פסק דין מנחה של בית המשפט העליון, מסביר מדוע יש להעדיף את דרך העברת שווי המניות מבן זוג אחד למשנהו ובכך להביא לחלוקה ולפירוק השיתוף בחברה המשפחתית – בע"מ 1681/04 פלונית נ' פלוני, פ"ד נט(4) 614:

"עסק משפחתי אינו יכול להתנהל ככלל בשעה של מריבה אישית גדולה בין בעליו, ושעה שכל אחד מהם מושך את העגלה לכיוונו בדרך ניהולו ובגישתו העסקית. חברה משפחתית שהגיעה למצב של פירוק שיתוף בשל סכסוכי משפחה, עדיף לה, בסברה הישרה, שתגיע לביצועו של החיתוך שעה אחת קודם. ואכן, הפסיקה הצביעה – מחד גיסא – על הנזקים העלולים להיגרם לחברה המשפחתית כתוצאה מהעברת בעלות במניות, ונקבע כי זיכויו של בן הזוג גם באספקטים הניהוליים של המניה "עלול להביא לשיבוש חמור והרסני של החברה", וכי "זכות לשיתוף בנכסים אינה מקנה זכות לחדור לחברה פרטית, שמתנהלת תוך הרמוניה ושיתוף פעולה בין חבריה ומנהליה" (ה"פ (ת"א) 39/89 ברנוביץ נ' ברנוביץ (לא פורסם)).

במקום אחר התייחס בית המשפט לחשש שרישום המניות על שם בת הזוג "עלול להביא למריבות אין סופיות בהפעלת החברה, ולשיתוק פעולות החברה" (תמ"ש (ת"א) 20644/96 סטריק נ' סטריק, פורסם בנבו).

לעתים תקנות החברה כלל אינן מאפשרות את העברת המניות לבן הזוג (תמ"ש (ת"א) 15360/96 סטולר נ' סטולר, פורסם בנבו), ועצם ההעברה יכולה לעלות כדי כפייתו של שותף לא רצוי על שאר בעלי המניות. כל אלה דברים נכוחים הם. מאידך גיסא, נזקקו בתי המשפט לנזק העלול להיגרם לאישה מרישום המניות על שמה: "בחברה משפחתית… אין זה רצוי לרשום מחצית מניות ע"ש האשה, שאינה רצויה בה. הדבר גם עלול להביא לכך ששווי זכויות האשה בחברה יורד ערכם כתוצאה מדפוסי התנהגות שינקוט הבעל" (פרשת סטריק, לעיל).

בפרשה אחרת קבע בית המשפט המחוזי, כי "הנתבעת איננה יותר בת משפחה של הנתבע. אין זה רצוי שהיא תקבל מניות בחברות שאיננה רצויה בהן. הדבר עלול לשמש גם פיתוי, להקטין את זכויותיה בחברות בעתיד, בדרכים שונות" (מ"א (ב"ש) 766/92 שטיינמץ נ' שטיינמץ (לא פורסם)), קביעה שזכתה לאישור בית משפט זה (ע"א 803/00 שטיינמץ נ' שטיינמץ, פורסם בנבו). ולבסוף, שיקול נוסף: "הסדר ממוני הקושר את בני הזוג זה לזה אחרי פרידתם אינו רצוי" (פרשת סטריק, לעיל), והפירוד הריהו בחינת "ספר כריתות… דבר הכורת בינו לבינה" (גיטין פ"ג ע"א). אף אלה כולם קושט דברים נכונים".

כלומר, בתי המשפט מאמינים כי פירוד או גירושין בין בני זוג מחייב הפסקת פעילות בחברה במשותף – ויפה שעה אחת קודם!

בתי המשפט אינם מעדיפים חלוקה בעין ו/או הותרת בני הזוג בניהול משותף של החברה העסקית, בשל החשש למניפולציות: היה ונשאיר את האישה, הבעל עלול לעשות פעולות שיהיה בהן כדי להפחית את שווי מניותיה של האישה בחברה ובכך לפגוע גם בחברה וגם באישה.

היה ונשאיר מי מבני הזוג בחברה והוא אינו רצוי? – גם זאת יוביל לפגיעה בחברה.

דהיינו, קיימת עדיפות לכך שצד אחד ישלם לצד השני את שווי המניות שהוא מחזיק ובכך להביא לחלוקה ולפירוק השיתוף בחברה.

ודאי שבמקרים בהם אין למי מהצדדים לשלם את שווי המניות לצד השני, בשום אופן, יורה בית המשפט על פירוק השיתוף באמצעות מכירת החברה לצד ג' המרבה במחיר, אבל גם זאת ייבדק לעומק: הכיצד אין לשותף הפעיל כספים, שעה שהחברה פעילה ועובדת?

בית המשפט גם יבחן אפשרות שבן הזוג, אשר צריך להעביר לצד השני את שווי המניות, יעביר בדרך של חלוקה לא שיוויונית ביתר הנכסים של בני הזוג (למשל בדירת המגורים, במקום חלוקה מחצה על מחצה, בן הזוג שצריך להעביר לצד השני את שווי המניות יקבל פחות מדירת המגורים וכיו"ב).

דרך זו של העברת שווי המניות לצד שמבקשים להוציא מן החברה המשפחתית, קיבל ביטוי גם בפסקי דין בבתי המשפט לענייני משפחה. כך למשל ראה:

תמ"ש (ת"א) 20644/96 סטריק נ' סטריק, פורסם בנבו (ניתן ביום 09.02.2004). שם דן כב' השופט גייפמן בשאלה זו, כשמדובר היה בחברה משפחתית.

בית המשפט קבע, כי בחברה משפחתית קטנה "המהווה מעין חברת יחיד", אין לחלק את המניות בעין, אלא יש להורות לבעל המניות להעביר לבת זוגו את שווי המניות ליום הפירוד, בתוספת ריבית והצמדה כחוק. הטעמים לכך היו שלושה. האחד: בחברה משפחתית קטנה רישום מחצית המניות ע"ש האישה "עלול להביא למריבות אין סופיות בהפעלת החברה ולשיתוק פעילות החברה". השני: הדבר עלול להביא לכך "ששווי זכויות האישה בחברה, ירד ערכם כתוצאה מדפוסי התנהגות שינקוט הבעל". הנימוק השלישי הוא, שהסדר ממוני הקושר את בני הזוג לאחר הפירוד, אינו רצוי וראוי ללכת "בדרך של חלוקה מהירה, שלמה וסופית של רכוש בני הזוג".

וכן בעניין שבו הייתה חברה בה היו לבעל 55% מהמניות ויתרת המניות הוחזקה בידי שותף אחר. במקרה זה, האישה היא זו שביקשה להצהיר, כי היא זכאית לקבל לידיה 50% מהמניות של הבעל בחברה. בית המשפט דחה את עתירתה של האישה לקבל את המניות בעין, בקבעו:

"ככלל ובהעדר נימוק משכנע, כמו מעורבות בני הזוג שניהם בעסק ורצון שניהם לנהלו, תוך קיום יחסים טובים ביניהם גם לאחר שנפרדה חבילת הנישואין… וכאשר אחד מבני הזוג מנהלה והשני לא מעורב, יעשה פירוק השיתוף בין בני הזוג בזכויותיהם בחברה על דרך תשלום כספי מבן הזוג הפעיל בחברה לזה שאיננו פעיל בה". תמ"ש (י-ם) 17481/04 א.ב. נ' נ.ב.

בבע"מ 1681/04 פלונית נ' פלוני, נתבקש בית המשפט העליון לחוות דעתו בשאלת פרשנותו של פסק דין, שניתן על ידי בית משפט לענייני משפחה, בו הוצהר כי האישה זכאית למחצית מזכויות הבעל בחברה שהייתה בבעלותו.

לאחר מתן פסק הדין, נתן בית המשפט לענייני משפחה, לבקשת האישה, החלטה לפיה על הבעל לשלם לאישה את חלקה בחברה על פי הערכת שווי שהוכנה על ידי אקטואר. הבעל הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי ובה טען, כי משמעות פסק הדין המקורי היא יצירת שיתוף במניות החברה וכי לא מדובר בחיוב כספי הניתן לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. בית המשפט המחוזי קיבל את טענתו של הבעל וקבע, כי פסק הדין המקורי הצהיר על שיתוף במניות החברה אך לא הטיל חיוב כספי.

ערעור האישה לבית המשפט העליון נתקבל וכך נקבע:

"מבחינת הגיונם של דברים, יש מקום לפרשנות שעניינה חיוב כספי. לא הרי שותפות מסחרית וניהולית בחברה בזמן אמיתי כהרי שותפות של שותף שאין לו יד ורגל בניהול החברה מכל וכל". ובהמשך:

"במקרה דנן לא הייתה למבקשת כאמור יד בניהול החברה, וכל מה שעבר על החברה מאז יום הפירוד ועד הנה אינו מצוי בשליטתה. אין מקום להפוך אותה לשותפה רטרואקטיבית בניהולו של גוף, ברווחיו או בהפסדיו משלא הייתה לה שותפות אמיתית בשליטה בו. אין מקום אפוא לשתפה בפירותיו לא ב"ענבים" ולא ב"באושים", כלשון השופט טירקל בע"א 5640/94 הנ"ל, בעמ' 257".

מובן, שאין בכל האמור לעיל כדי לקבוע מה יקרה במקרה הספציפי שלך.

מובן כי על הדברים להבחן לפי נסיבות החברה – ולא הרי חברה משפחתית שבה פעיל בן זוג אחד בלבד, למשל, כחברה בה שני בני הזוג פעילים – ויש לבחון כל מקרה לגופו ועל פי נסיבותיו.

כיצד להתגבר על הברחת רכוש מהחברה על ידי בן הזוג, בעל השליטה בחברה – וכיצד להתגבר על ניסיון לדלל מניות החברה?

הפתרון המהיר: צווי מניעה; שנועדו למנוע מהצד בעל השליטה לעשות כל שינוי בנכסי החברה וזאת עד להכרעה בסוגיית חלוקת החברה ופירוק השיתוף בה. מה גם שבצווים מן הסוג הזה, בית המשפט מתכנס במהרה למתן החלטות וכן לקביעת דיונים הכרוכים בחקירות בני הזוג ואנשים הרלוונטיים לשאלה שבמחלוקת.

בפעולה זו, משרדנו לא ינקוט בלא מחשבה תחילה, נשאלת השאלה האם יהיה בצו המניעה כדי לפגוע בפעילותה של החברה, דבר שאינו האינטרס, גם של בן הזוג שאינו פעיל בחברה? ומהי הדרך הנכונה והמיטיבה הן עבור הלקוח והן עבור החברה שהינה למעשה נכס, המניב פירות גם עבור בן הזוג שאינו פעיל בחברה?!.

לשאלה זו יתכנס משרדנו לסיעור מוחות בכדי להביא את הפתרון הנכון והיעיל ביותר עבור לקוחותינו.

פתרון נוסף – מינוי מנהל מיוחד;

בן הזוג שאינו מנהל בפועל את החברה, נמצא הרבה פעמים מול שוקת שבורה. אין לו את השליטה ו/או הידע על מה מתרחש בחברה והוא חושש, כי בן הזוג בעל השליטה והידע יעשה מעשים שיש בהם כדי להפחית את חלקו שלו ברכוש המשותף.

במקרים מסוימים, יכול בן-הזוג שאינו מנהל בפועל את החברה לעתור למינוי מנהל מיוחד או כונס נכסים לחברה, וזאת גם מכוח סעיף 191א' לחוק החברות, העוסק בקיפוח בעלי מניות.

בעניין זה חשוב לציין, כי מדובר בסעד חמור וחריג, אשר לא ניתן בקלות. יש גם להוכיח כי הפעולה של דילול המניות או הברחת נכסים או כל פעולה שנועדה להפחית את חלקו של בן הזוג שאינו פעיל או שולט בחברה, נעשתה בחוסר תום לב או במרמה.

אנו עדים בפסיקה למקרים קיצוניים, בהם בעל המניות פועל במופגן לשם ריקון החברה מנכסיה, או לשם הפחתת היקף פעילותה ורווחיה, ומכאן גם שוויה, למשל על-ידי מניעת כניסת האישה לחברה, דרדור החברה לחובות וכיו"ב. על מנת להציל החברה מסגירה, ייטה בית המשפט להעניק את הסעד הנ"ל ולמנות מנהל מיוחד או כונס נכסים לחברה המשפחתית.

קביעת מועד הקרע

בכל תיק גירושין ובכל חלוקת רכוש, קיימת חשיבות לקבוע את מועד הקרע.

כאשר אנו מדברים על חברה משפחתית, על אחת כמה וכמה קיימת חשיבות לקביעת מועד הקרע, שכן הפסיקה קובעת, כי אין לחלק פירות שצמחו מהחברה המשפחתית לאחר יום הפירוד – פירות אשר נובעים ממאמציו של בן הזוג הפעיל, לאחר שבני הזוג כבר נפרדו.

סיכומם של דברים:

נראה, כי במקרה בו אחד מבני הזוג פעיל והאחר סביל, בדרך כלל ייטה בית המשפט להורות על רכישת מניות החברה המשפחתית על ידי בן הזוג הפעיל, לפי הערכת שווי שתיערך על ידי מומחה מטעם בית המשפט.

האמור במאמר זה, אינו יכול להוות תחליף לייעוץ וליווי משפטי הולם, הלוקח בחשבון את נסיבות המקרה הספציפי שלך.

חשוב לציין, כי הדברים נבחנים במשרדנו לפי נסיבות המקרה ונסיבות החברה, לפי סוג החברה, סוגי המניות, חלוקת המניות, שותפים נוספים במניות, ולמעשה כל מקרה הוא בעל צירוף נסיבות ייחודי, המצריך גישה ונקיטת פעולות משפטיות אחרות, אסטרטגיה משפטית אחרת וטקטיקות מהירות בתוך התיק המתנהל כדי למנוע פגיעה בחברה המשפחתית, למנוע הברחת רכוש משותף, למנוע התערבות של בן זוג שלא היה פעיל בחברה ובתוך שכך לנזק לחברה ועוד כהנה וכהנה אינטרסים של הלקוח היושב לפנינו.

לדברי עו"ד לוסי מאיר, כאשר קיימת חברה או עסק משפחתי בהליכי גירושין, הסיכון שהעסק או החברה נמצאים בו הוא גבוה מאוד. חובה לטפל בשאלות הנוגעות לחלוקת הרכוש המשפחתי בהקדם ולהסיר אותן מסדר היום, כדי שלא תהא פגיעה אנושה בחברה או בעסק המשפחתי וכדי שהדבר לא יהווה קלף מיקוח בהליכי הגירושין.

[/fusion_text][/fusion_builder_column][/fusion_builder_row][/fusion_builder_container]